אגדת שלושת השיבולים

לפני הרבה שנים, בארץ רחוקה, חיו שני אחים. האח הגדול היה עשיר ולו שדות רבים וביתו גדול ויפה. ואלו האח השני היה עני, לא הייתה לו אדמה לעבד וביתו קטן ודל.
בעונת הקציר אמר הבכור לאחיו הקטן שיבוא לעבוד אצלו ואם יקצור את שדה החיטה הגדול ביותר שלו לבדו ויאסוף את כל השיבולים ל 100 אלומות גדולות, את האלומות ייקח לגורן וידוש מהן 100 שקי גרעינים, את הגרעינים ייקח לטוחן ויטחן מהן 100 שקי קמח משובח, את הקמח ייקח לאופה ויאפה ממנו 100 כיכרות לחם לבן.
אז יורשה לו לחזור לשדה ולאסוף את כל השיבולים שנותרו לעצמו. הסכים האח העני והחרוץ. קם עם זריחת החמה, נטל מגל לידיו ויצא אל השדה הגדול ביותר של אחיו. עבד קשה ללא הפסקה, ללא מתח את גבו אפילו פעם אחת, לא עצר למנוחה אפילו פעם אחת וכשהשמש שקעה מאחורי ההרים בפעם השלישית עמדו בשדה 100אלומות חיטה גדולות. לקח אותן הבחור אל הגורן ודש מהשיבולים 100 שקי גרעינים, את הגרעינים לקח לטוחן בכפר, שם טחן מהם 100 שקי קמח משובח.
את הקמח לקח לאופה בעיר הסמוכה ואפה ממנו 100 כיכרות לחם לבן.

עייף חזר האח הצעיר אל השדה שקצר ולאחר חיפוש רב, אסף מהאדמה היבשה רק 3 שיבולות חיטה רזות שנותרו. הלך האח הצעיר בשביל המוביל אל ביתו ובדרך עבר לדי נחל זורם והנה בצל עץ ערבה יושבת נערה יפיפייה ולה צמה זהובה ארוכה ועיניים קורנות בצבע דבש. זר פרחים צהובים לראשה ובידיה קנה סוף בו היא מחללת מנגינות עליזות.

ראתה הנערה את הצעיר ופנתה אליו  "תן לי בחור את השיבולים שבידיך ובתמורה בקש מה שתרצה". ענה הצעיר  "ואיך אתן לך את השיבולים הרי הן כל מה שיש בידיי. עמלתי קשה בשדות של אחי העשיר והן כל שכרי ובלעדיהן אמות מרעב"

הרצינה הנערה ואמרה "אשמור למענך את השיבולים האלו,ואתה תשמור בשבילי על קנה הסוף שלי, וכאשר ירד היורה של השנה החדשה, צא אל השדות, חלל בקנה ואז אחזיר לך את השיבולים".
ואכן כך עשה הבחור. הרי רצה כל כך לחזור ולפגוש שוב את הנערה היפה, מסר לה את השיבולים והיא קלעה אותן לצמתה, הושיטה לו את קנה הסוף ונעלמה כלא הייתה.
הבחור המשיך בדרכו, עבד בעבודות שונות כל הקיץ, ישן באורוות ואכל משכר עמלו היומי. עם בוא הסתיו, לאחר הגשם הראשון, מיהר הצעיר אל השדות וחילל בקנה הסוף. מיד הופיעה נערה זהובת השער ונדמה כי הייתה יפה יותר מקודם. פרמה הנערה את צמתה הארוכה והחלה מסתובבת ושרה.
רוח חזקה נשפה, תפשה את שערה הזהוב, פזרה אותו ומתוכו החלו מתפזרים לכל עבר גרגירי חיטה זהובים, רבים לאין ספור, וכולם חזקים ומלאים.
וכשנפלו הגרגרים אל האדמה החמה והלחה, נתקבלו בשמחה, היא עטפה אותם וערסלה כאם אוהבת. בשמיים הכחולים נאספו עננים רבים וגשם החל לרדת. העלמה היפה נעלמה, אך לעיני האח הצעיר נגלה שדה רחב ידיים של פסגים ירוקים של חיטה. כל החורף ירד גשם ושתילי החיטה צמחו וגדלו ירוקים ורעננים.

באביב השמש חיממה את השדה והפכו השתילים לשיבולים חזקות ועסיסיות. בראשית הקיץ הבשילו שיבולי החיטה, התמלאו בגרגרים זהובים ועמדו זקופים וגאים, מתנודדים ברוח קלה כמשתובבת בשערותיה של נערה יפה.
ואילו השדה של האח הבכור נותר ריק, הוא אכל את כל כיכרות הלחם ולא נותרה בידיו אפילו שיבולת אחת . כל השנים שלאחר מכן, הניבו השדות של הצעיר תבואה רבה.

כל שנה לאחר הקציר שמר האח הצעיר 3 שיבולות הכי יפות מהשדה שלו וקישט אותם בסרטים צבעוניים לזכר נערה זהובת השער. כך עשו גם ילדיו וגם נכדיו.

 

הערות: זאת אגדה שכתבתי וסיפרתי לילדי כיתה א תשע"א בבית ספר ביודפת

 

שם הסיפור: שלוש שיבולות החיטה - אגדה לחג שבועות