שיעור שני: האמת הפנימית של המספר.

הפעם רציתי להתייחס מעט לנקודות שחלק מכם העלו בהערותיהם, כתגובה להתפתחות האינטרנטית המתפתחת בסדנה זו. ראשית חשוב שנבין בעצם מה קורה איתנו ממש ברגע זה של הקשבה לנאמר ושל קריאת הטכסט מעל מסך המחשב? אנו למעשה נמצאים עם עצמנו ועם קהל נעלם במרחבי הרשת.

ובכן האינטרנט היא עולם ומלואו למספר הסיפורים. מאפשר לנו להגיע למרחבי יידע כמעט בלתי מוגבלים. הרצאות, רשימות ביבליוגרפיות, ספרים, מאמרים ומחקרים, אמצעי מולטימדיה מגוונים וכמובן גם מתודות מדעיות לכל אלה תגיעו בכוחות עצמכם, כל אחד על פי דרכו תכונותיו וזמנו.

אך את הנקודות האנושיות הפשוטות הבלתי צפויות, שהן חלק מתרמילו של מספר הסיפורים, את אלה יהיה עלינו ללקט יחד, מתוכנו. כל אחד מאיתנו מוזמן להביע את דעתו. המספר אמיר חרש שתגובתו נמצאת בין משתתפי הסדנה, נפגש לראשונה עם מספר סיפורים ביפו כאשר הלך כילד עם אבא  לביקורים וכאשר היה חוזר הבייתה, היה רושם את הסיפורים להנאתו במחברת קטנה. כעבור שנים רבות נתגלתה המחברת הזו באקראי ואמיר חזר בגעגוע ובהתרגשות לאותם סיפורי הילדות. חלק מספוריו הוקלדו על ידו ונשלחו לאתר הסיפורים שלנו. וכיום הוא חלק מאיתנו.

אף זו נקודה מעניינת הסיפורים שלנו, החוויות שלנו, מי אנחנו בעצם.
 

אבקש איפוא מכל משתתף בסדנה זו לשלוח אלינו מעט מילים על עצמו. מקום הילדות, זכרונות משפחתיים, דברים פשוטים. אין הכוונה להביא לגילויים מרעישים, אלא מעט פרטים אנושיים שיש בהם אמת, על מנת שנכיר אחד את הסיפור של האחר. וכבר אמר איש חכם: אם נשמע את סיפורו של השכן, לעולם לא נפגע בו לרעה. אם נשמע, הכוונה אם נאזין, אם נקשיב. אכן כפי שאנו כבר יודעים מן השיעור הראשון, ההקשבה היא חלק מעצב באישיותו של מספר הסיפורים.

מספר סיפורים טוב, שומע סיפור, אוהב אותו וצורב אותו בתודעתו וכמו ציד טוב מכניס את הסיפור לצקלונו. אפרופו צייד זוכרים את הסיפור על 'הצייד והציפור' קראו את הסיפור וחזרו לכאן לאחר שמיעת הסיפור. כפי שאתם נוכחים לראות יש באפשרותינו לשבץ בלימוד קטעים היישר מתוך האתר מבלי שנזוז ממקומינו. קלות כמעט בלתי נסבלת. אך כשהיא נעשית מתוך הנאה וחדווה, זה מוסיף לכולנו שמחה וכוח.
 

ולסיכום שיח שני זה. נחזור לנושא שלנו. מה סודו של מספר סיפורים טוב? מה גורם לאדם לרתק את חבריו או לרתק את הקהל? האם זה כשרון משחק? האם זו דיקציה טובה? או שמא אימונים בלתי נלאים על מנת להגיע לשלמות הביטוי וההגייה בשעת דיבור? אין כאן חוקים בהירים והגדרות מדוייקות. אך על דבר אחד אני מקווה שנוכל להסכים בשלב זה, כי אם יש לנו סיפור שאנו רוצים לספר אותו, הבה נספר אותו על פי הכלל הפשוט:  'דברים היוצאים מן הלב - נכנסים אל הלב'. זה מזכיר לי כמובן את סיפור 'ההד' שהמסר בו אף הוא פשוט: כל מה שנשדר אל העולם, העולם יחזיר לנו.

הבה נעשה אתנחתא וניהנה מהסיפור 'ההד' כפי שמספרת אותו המספרת הנפלאה לילך צור.