הזקנה החכמה

עמוסה בתרנגולות ובאווזים קשורים זה בזה בחבל שהסתבך בין רגליהם, עלתה הישישה לקרון הרכבת המיושן. איש לא היה מעוניין בתוצרי העופות, הן היבשים והן הרטובים,
לפיכך התפנה לה ספסל עץ שלם, למרות הדוחק בקרון.
צפירה חדה וארוכה נשמעה מהקטר ובטרם החלה הרכבת בתנועתה נחפז בקפיצה צעיר מבוהל, רגליו הרועדות מפחד בקושי נשמעו לו  והוא חש כי מיד יקרוס תחתיו. סקירה מדוקדקת של הקרון הדחוס גילתה לפניו אכרים חסונים וכפריות מרושלות. מקום פנוי נותר רק ליד הזקנה.
"לעיתים, טומנים החיים לאדם הפתעות שאין הוא יכול לצפותן" הרהר לעצמו דוד מנדל, בחור הישיבה שנאלץ לעזוב בדחיפות את הישיבה בה למד בעיר לוביץ שכן קצין ה -  N.K.V.D היה ברור כי לכל תלמיד שישאר בישיבה ממתינה סיביר. אמנם כסף לקנות כרטיס לקייב לא היה לצעיר אך חייב היה להגיע לביתו.

רק הזקנה נראתה לצעיר כיהודיה ולה סח את דאגתו בלחישה, שכן מי שנתפס ללא כרטיס אחת דתו לכלא. עוד לפני שסיים את בקשתו נשמט ראשה של הזקנה בשינה עמוקה שהדיה נשמעו ניטב בחלל הקרון.
הזמן בו יופיע המבקר התקרב ועימו גברה דאגתו. לפתע התעוררה הזקנה, נטלה תרנגולת רעשנית תחת כל אחת מידיה והחלה להסתובב ברחבי הקרון תוך שהיא שואלת אנשים האם הכרטיס שבידיה אמנם לקייב, כל הקרון ניעור לחיים עם צעקותיו של הגברתן אשר זכה למתנה מיוחדת מאחת התרנגולות "אמרתי לך שהכרטיס לקייב בסדר".

בפנים מרוצות התיישבה הזקנה במקומה, הניחה את תרנגולותיה ושקעה בשינה עמוקה ורעשנית,משום מה נדמה היה לצעיר כי למרות שנתה היא ממצמצת אליו בעינה. לפתע רגיש כי נתחבת אליו פיסת נייר, הוא הביט בה וראה כי זהו כרטיס לקייב.
המבקר הגיע, אזיקים על חגורתו,פניו חמורות והוא בודק כל נוסע, הצעיר הראה לו את הכרטיס והלה פנה לזקנה הישנה "כרטיס גברת , כרטיס" ניסה המבקר להעיר את הנוסעת.

- הנח למשוגעת, אמר לו הגברתן - כולנו סבלנו ממנה די, יש לה כרטיס כולנו ראינו.
כאשר המשיך הכרטיסן בדרכו, נדמה היה לצעיר כי הוא רואה בת צחוק על פניה של הישישה שהמשיכה לנום ולא הטרידה את נוסעי הקרון עוד.