פתרון כלכלי בימי קורונה

סיפור שקראתי בגירסאות שונות, כולל גירסה אחרונה שקראתי בעיבודה של מספרת הסיפורים מרגלית טובי. ברוח גירסת סיפורה אני מביא לפניכם את הסיפור בעיבוד משלי. מי שמכיר את אחת הגירסאות יבין מיד שמטעמי אתיקה החלפתי את הדמות המקורית בסיפור לדמותו של ראש העיר והמבין יבין. וזה הסיפור:
מספרים שלאחת העיירות היהודיות במזרח אירופה עיירה שכוחת אל, שכולה עניות מנוולת וכל תושביה שקועים בחובות, מגיע תייר ומתעניין במקום לינה. הכל מפנים אותו למלון של אדון רוזנצוויג. האורח מגיע למלון וכבר בכניסה מקבל אותו אדון רוזנצוויג. התייר מתעניין בחדר ובמחירו. 100 רובל מחיר החדר אצלנו, מסביר מנהל המלון. המחיר נראה קצת גבוה לתיירינו שאינו מתרשם מאיכות המלון והוא מבקש לראות קודם את החדר. שלם ותקבל מפתח, לא ימצא חן בעיניך יוחזר לך כספך. כך אומר לו מנהל המלון שלנו. התייר משלם את 100 הרובל נותן לו מפתח ומפנה את התייר לקומה שלישית לחדר 006.
טוב התייר שלנו מתחיל לעלות במדרגות לקומה השלישית, לאיטו ובנתיים לוקח בעל המלון את ה100 רובל ורץ היישר למוכר הבשר  ומשלם לו את חובו. מוכר הבשר שזה עידן ועידנים לא זכה לחזות בשטר של 100 רובל לוקח את השטר ורץ מיד לראש העיר לשלם לו על מחיקת חובותיו לעירייה. וראש העיר בכבודו ובעצמו לוקח את השטר ורץ מיד למנהל המלון ומחזיר לו את חובותיו על כל החדרים ששכר כהטבות לאנשי שלומו. באותו רגע בו אדון רוזנצוויג נפרד מראש העיר יורד תיירינו החביב ומודיע לאדון רוזנצוויג שהחדר אינו מתאים לו.
בבקשה הא לך כספך משיב לו מנהל המלון ומושיט לו בחביבות את השטר שזה עתה קיבל.
והנה כך מבלי להתאמץ כלל נפטרו כל בעלי החוב בעיירה הענייה שלנו מחובם והתייר המשיך לדרכו.
למעשה איש לא הרוויח דבר אבל כולם קיבלו את התשלום המגיע להם.
המשבר הכלכלי העמוק בו שרויים כולנו בימי הקורונה היה יכול להיפטר אף הוא באותה שיטה, אלא שהתייר שיבוא לחלץ את כולנו מהחובות, אינו יכול להגיע בימים טרופים אלה של השבתת התעופה בעולם. לכן על כולנו להיות סבלנים ולהתפלל שימי השגרה הברוכים יחזרו במהרה ויביאו עמם את התיירות שתגאל אותנו מחובותינו. תיירות שתניע את הגלגל הכלכלי של כולנו.