מלחמת החומוס - בקורונה

באמצע פברואר שמעתי לראשונה את המילה קורונה לאחר שראיתי בטלויזיה על התפרצות נגיף שעלול לחסל חלק ממעצמה כמו סין פזמתי להנאתי את הפזמון הו מקרנה (להיט עולמי שמנוגן באירועים בן לאומיים שגורם לשומעים להתנועע ולפזז)

למחרת במהלך היום דברו פה ושם על הנגיף קורונה.

בערב כשהגעתי הביתה צפיתי בחדשות. נדהמתי, חשבתי שאני רואה חלק מסרט בדיוני. מיליוני אנשים בסין עם מסכות על הפנים בפניקה, שוטרים קשוחים שמכים אזרחים ובהלת קניות מזון ומים . 

שנתיים קודם לכך טיילתי עם רעייתי היקרה בסין. טיול מהנה ויפה נתקלנו בעולם חדש. מיליוני אנשים שקטים נחמדים ממושמעים, אדיבים, מנהלים ומתנהלים בקוד התנהגות למופת. הצגות מרהיבות, מוזיקה יפה, כבישים רחבים, בתי מלון וקניונים מהמפוארים שראיתי בעולם. שפע שלא ראינו בימינו. בקיצור גן עדן. אמרתי לרעייתי וואלה אחלה מקום.

נחזור חזרה לאמצע פברואר 2020 ומאותו זמן גם אנחנו כמו כל עם ישראל, נצמדים כל ערב למסכי הטלוויזיה מתפלצים מהמראות: אנשים מתים ברחובות סין הענקית, מלחמות על אוכל וקניונים סגורים. 

אני כפרשן מסביר לאשתי שאצלנו זה לא יקרה. וכך ערב ערב מראות מזעזעים והתפרצות הנגיף. מיליארד סינים שסובלים והתפתחות הנגיף ברוב העולם. ישראלים שנמצאים בהסגר על אוניית פאר שסובלים. 

ואני כפרשן אומר לרעייתי אורלי אצלנו זה לא יקרה.

והנה זה בא. מקרה ראשון ישראלי שחזר מחו"ל בעל עסק נדבק בנסיעתו

הגיע למקום עבודתו. המסכן לא ידע כלום וכך ערב ערב כל מדינת ישראל כמו בימים שלפני מלחמת ששת הימים (אז רק לעשירים הייתה טלויזיה)

צמודים לרדיו. עכשיו צמודים למסכים תוך שאני אומר אללה יסטור מסכנים. השם ירחם. אדיוס סנטוס.

והופה זה אצלנו ועכשיו אנחנו שחקנים בסרט (בסיוט) העולמי.

ואני הופך למסביר המשפחתי ובכל בוקר שיוצא מנשק את המזוזה ומבקש: ה׳ שמור עלינו. מגיע למסעדה והכל משתנה, אין  אהלן, חיבוקים, נשיקות לחיצות ידיים. משנה את הכללים.

מכנס את כולם. שיחת מפקד המסעדה. בלי צחוקים ישר ולעניין. מה מותר. מה אסור. איך ולמה.

וכך לאט לאט העובדים מבינים את כללי ההתנהגות החדשים מקפידים על הנקיון ועל ההיגיינה האישית.

הלקוחות מגיעים כהרגלם וכל קליינט הופך להיות פרשן לענייני הקורונה ומומחה למיגור המגיפה. 

ככה זה שאתה מאכיל 44 שנה את הירושלמים באותו המקום עם אותם הקירות. יש לך צוות מומחים לכל תקופה: גביע המדינה ב1977: מנגבים חומוס ומפרשנים. 

בגין לשלטון:  צוות מומחים חדש מנגב חומוס ומפרשן. 1977. גביע אירופה כדורסל: חבורת פרשנים אוהדי כדורסל מנגבת חומוס ומפרשנת. 

מלחמת לבנון 1983: חבורת חיילי מילואים מנגבת חומוס ומפרשנת. אינפלציה, פיגועים, טרור,  שלום הגליל, עופרת יצוקה, צוק איתן, רכבת קלה ועוד ועוד: על כל אירוע יש מנגבי חומוס המפרשנים את המצב.

כך לאורך השנים, דבר לא השתנה מנגבים חומוס ונהנים. מסעדת פינתי לא נסגרה אף פעם. למעט חגי ישראל.

ואתמול בבוקר אני בדרכי למסעדה לעוד יום שיגרתי, נופלת עלינו הודעת משרד הבריאות  כי מסעדה כמו שנו יכולה לשרת את הלקוחו רק ב'טייק אווי' יעני Take away. בלי ישיבה לחלוטין.

טוב חוק זה חוק ואני שומר חוק. קליינט ראשון מגיע יעקב שקשוקה ( השם ניתן ליעקב בגלל חיבתו לשקשוקה ומקבל בונוס צלוחית חומוס)

בוקר טוב יעקב היום, לצערי היום אין ישיבה רק take away הוראה של משרד הבריאות. יעקב אומר מה Take Away אני רוצה שקשוקה כמו תמיד פה על השולחן, מאיר אל תג'עג'ע, שו הדא?

יעקב אני מצטער לא יכול. טוב נו שב לא יכול עליך. יעקב יושב מבסוט כמו תמיד אוכל שקשוקה מנגב חומוס. ומי נכנס?

אהרון חמוסתה. ( גם כן השם ניתן לאהרון בגלל חיבתו לקובה חמוסתה וגם הוא מקבל צלוחית חומוס)

ואני אומר לו: יעקב אחי מצטער היום יש רק Take away.

סבאבא עונה אהרון אני יושב עם יעקב שקשוקה ( שניהם מכירים והם בוגרי ביליארד אלקוצר ממול המסעדה קומה ב)

אהרון אחי אין ישיבה אני אומר רק לקחת. אמר מחסובק תביא צלחת חמוסתה בישיבה ואחר כך נראה מה יהיה. 

טוב אני מגיש לאהרון. שאוכל באותו שולחן עם יעקב ושניהם איך לא, מדברים ומנתחים על הקורונה כאילו שהם רופאים מהדסה. ומי נכנס? 

על בכתי (המזל שלי ) שני שוטרים מהפיקוח ולך תסביר להם עכשיו ששני הקליינטים היחידים שיושבים הם כורדים ולא יעזור כלום. כורדי לא אוכל טייק אווי. כורדי אוכל מג׳דרה מהטנג׳רה ( מהסיר ).

ת׳אמת השוטרים היו אנושיים, זיהו ישר את יעקב ואהרון. לפי גודל הראש שלהם ראש כורדי גדול.

לקחו אותי הצידה ואמרו: בחייאת מאיר, אל תאלץ אותנו לרשום לך דו׳ח, אמרתי בסדר. אמרו: עכשיו הכסאות למחסן. וכך עשיתי.

 ובכדי שלא אאבד בעתיד את האווירה הריחות הצלילים הצעקות של האופי של פינתי. וגם האוכל שלי מתאים יותר בישיבה בגלל שאנשים מתערבבים ביניהם( 3 זוגות הכירו במסעדה והתחתנו בגלל שאנחנו מושיבים את הסועדים ביחד) החלטתי לצאת יחד עם כל המדינה להסגר.

הקורונה ניצחה בשלב הזה, אך לא לאורך זמן. בלבי אני יודע שכולנו מחכים לחזור בקוצר רוח לימי השגרה וגם אני מתפלל לחזרה  לימי השגרה של פינתי, לסועדים שבאים ממלאים את המסעדה מנגבים חמוס בהנאה, מספרים סיפורים ודנים יחד בכל נושא. להווי של טפיחות על הכתף, לחיצות ידיים וחיבוקים. אני משוכנע ובטוח שבסופו של יום החומוס ינצח. אגב אצלנו במסעדה יש ברז וסבון וכלי לנטילת ידיים. כך שהכניסה לקורונה תמיד הייתה אסורה אצלנו.
 

חברים נכין לכל אחד 'מנה יפה' להתראות בקרוב.