האתר מוקדש לזכרם של: סואלי, רעייתי, יונתי, תמתי. שסללה את נתיב חיינו. ולאחי האהוב אברהם שנפרד והוא עלם חמודות.
סיפורים
ארץ הקפה, הכדורגל והסמבה
השפה העברית
מכל הבא ליד
מספרים באתר
סיפורי אוכל
סיפורי ארץ ישראל
סיפורי בעלי חיים
סיפורי בעלי מלאכה
סיפורי גולשים
סיפורי דרויאנוב
סיפורי הומור
סיפורי החודש
סיפורי חגים
סיפורי חכמה
סיפורי חסידים
סיפורי ירושלים
סיפורי ירושלים לשידור
סיפורי משפחות
סיפורי עדות
סיפורי עם
סיפורי ערב
סיפורי קוסמים
סיפורי רפואה עממית
סיפורים ופעילות לימי הקורונה
סיפורים לילדים
סיפורים מוקלטים
סיפורים מן המקורות
ספרים
סרטונים
פינת הזכרונות
פתגמים
תחום כתיבה ומחקר
האזנה
גבן הגבינות הגלילי
האזנה לשירה וקטעי פרוזה.
הוי ארצי
לא פעם בקיץ
סונטה על לאה
קריאטרון
'שמע סיפור
תסכיתי רדיו
קהילות
הסדנה האינטרנטית
הרושמים
מועדון המספרים
סדנאות למספרי סיפורים
סדנת בית הלוחם מחזור שני
סדנת מוזיאון חצר היישוב 2011
סדנת מוזיאון חצר היישוב 2012
קהילת החרשים
הופעות
"מהמיל עד המילניום"
"קריאטרון"
יום הולדת לסבא או לסבתא
'ימי הרדיו'
מאאתיים סיפורים ירושלמים
מדברים בעברית ירושלמית
על ריבי אליהו - מתוך 'ימי הרדיו'
נוסטלגיה
גלויות שלמה נרינסקי.
המחבט
המסטינג
הפליט
הפרימוס
הרדיו
חפצי הבית
יום כביסה
ימי הצנע
משחק החישוק
משחקי ילדות
סיגריות ופרסומות
סיפורו של ספר הטלפונים
סיר הפלא
קופת ק.ק.ל
קרפיון באמבטיה
שירת אנשים - שירת הטלפון
צור קשר
מפת אתר
תקנון
עמוד הבית
סיפורים נוספים:
הפחד הורג
התעמלות לימי הבידוד
ויש חדש תחת השמש
זכרונות הפסח בצל הקורונה
זעקת הקשישים
מבעד לחלון הדרומי
מלחמת החומוס - בקורונה
מעשה בגמדים טובי לב - סיפור למבוגרים
ערבות הדדית אמיתית של פעם
פסח 2020
פתרון כלכלי בימי קורונה
קאגלונה של שנות השישים
קורונה 2020
שיר באידיש לשיפור המצב רוח
צילום: יהודה עצבה
עמוד הבית
»
סיפורים
»
סיפורים ופעילות לימי הקורונה
»
זכרונות, תקוות וחלומות
זכרונות, תקוות וחלומות
נכתב על ידי: יהודה עצבה
סיפור ששמעתי לפני שנים רבות מיהודי בשם לרמן, דמות ייחודית של תלמיד חכם ואיש העולם הגדול. מעל לכל היה האיש מספר סיפורים בחסד.
והסיפור שאני מספר לכם הוא סיפור ששמעתי ממנו עם שינויים קלים כדרכו של סיפור עם. הסכיתו וקראו:
בעיירה יהודית קטנה חי יהודי בשם ר' אייזיק והיהודי הזה היה מתפרנס כמו כל היהודים, מעסק קטן שהיה לו במרכז העיירה. מין חנות סדקית, גלנטריה כזאת והיו בה כל מיני פיצ'יפקס שבן אדם צריך. מדי יום היה יושב בחזית חנותו שעות ארוכות, על שרפרף קטן, ספר לימוד בידו ומחכה לקונים. היה מגיע קונה, היה סוגר את ספר הלימוד לאיטו, מניח אותו על השרפרף, נכנס עם הקונה לחנות, מוכר מה שמוכר וחוזר ללימודו. כך מדי יום ביום, שנה בשנה. פרנסתו הייתה בצמצום ודוחק, אך לא היה מאושר ממנו.
עד שיום אחד פרצה לא עליכם, פרצה מגיפה בעולם, מגיפה שהפילה חללים רבים. אף לעיירה של ר' אייזק הגיעה המגיפה הארורה. הכל הסתגרו בבתים בפחד. הרחובות התרוקנו, החנויות התרוקנו, דבר לא נשאר שלם כשהיה. והוא יושב עם ספר הלימוד בביתו וממתין. עבר זמן רב והגיעה שעה של אורה, המגיפה הלכה ודעכה ור' אייזיק עשה דרכו לחנותו הריקה וישב כמדי יום ביומו שעות ארוכות בחזית חנותו הריקה. כך הוא על השרפרף וספר לימודו בידו.
העוברים והשבים תמהו על ר' אייזיק היושב בחזית חנותו הריקה כממתין לקונים.
ר' אייזיק מה קרה לך? שאלו. למי אתה ממתין?
לקונים, השיב ר' אייזיק.
והרי אין לך מה למכור, חנותך ריקה התריסו נגדו.
טועים אתם! אמר ר' אייזיק, החנות שלי מלאה, היום אני מוכר: זכרונות, תקוות וחלומות.
הלוא זה האוצר הגדול והחשוב ביותר בימים אלה. אמר לאלה ששאלו אותו.
ובחיוך גדול על פניו הוסיף – והכל חינם.
עד כאן הסיפור: וההשלכה אלינו ברורה - אין מספיק הקשבה למצוקת העצמאים הקטנים. הם על הגבול הדק של איבוד התקווה והחלום, אבל הם יזכרו טוב טוב את מי שלא הקשיב למצוקתם.
צילום: יהודה עצבה
© כל הזכויות שמורות
כא' שבט, תשפ"א
מפת אתר
|
תקנון האתר
עוצב על ידי לנה עצבה
Time: 14/06/2023 07:31:27
Template: Story