מעשה החלמית

חורף 1948. ירושלים במצור, שיירות אספקה הותקפו שוב ושוב על ידי הערבים. קורבנות, אוטובוסים שרופים בצידי הדרך.. שיירות חדלו להגיע לירושלים.



מחסני המזון בעיר התדלדלו והתרוקנו מדי יום. אספקת החשמל צומצמה עד למינימום. אספקת המים נפגעה קשות כתוצאה מפיצוץ תחנות השאיבה לעיר.

ירקות ופירות טריים כבר לא ניתן היה להשיג, שוק מחנה יהודה התוסס והשופע התרוקן מהערמות הססגוניות של הפירות והירקות למיניהם. רחובות השוק היו ריקים, ו....נקיים. בעלי החנויות עמדו בפתח חנויותיהם המרוקנות, צופים בדאגה על העוברים ושבים המועטים.

למרות המצב המשכנו ללכת לבית ספרנו "למל". המורה לטבע, ד"ר פרלמוטר הידענית הסבירה לנו שלאור המצב עלינו לחפש דרכים לספק לעצמנו ירק טרי החיוני כל כך לבריאותינו.... כלורופיל, היא הסבירה: חשוב מאוד!



הציעה שנחפש במטבח בבית בצל יבש, או כזה שהתחיל לנבוט ונשתול אותו בגינתינו או בעציץ ויצמחו לנו עלי בצל ירוק.. נקטוף כמה מהם ועלים חדשים יוסיפו לצמוח.

כן הציעה למצוא פקעת סלרי, או אפילו חלק פקעת, נשתול, נשקה ויצמחו לנו עלים חדשים שנוכל לקטפם שוב ושוב.



בשיעורי הטבע מורתנו המצוינת לקחה אותנו לסיור בסביבה, חיפשה מגרשים ריקים בין הבתים. כל שטח בלתי בנוי היה מכוסה במרבד צפוף של עשבי בר רעננים וירוקים שגדלו במהירות הודות לגשמי ברכה שירדו באותו חורף בירושלים.

המורה התכופפה, תלשה צמח רענן שעליו הרחבים היו בצבע ירוק כהה ועמוק.

כשהיא מחזיקה בעלים ומראה אותם לכולנו, הסבירה: זוהי חלמית, בערבית כובזה, וזה ניתן לאכילה ללא חשש.המליצה לנו שנצא ללקט עלי חלמית, נביאם הבייתה, נשטוף אותם היטב ( כשהמים במשורה ) וניתן לבשלם בכל מיני צורות, כתחליף לתרד. "אין לנו ברירה" הסבירה המורה והוסיף: כדי להרוות צימאוננו בשדה קטפה והראתה לנו פרח קטן צהבהב הנקרא חמציץ, שגבעולו דק עגול ועסיסי. אמרה שנוכל למצוץ וללעוס את הגבעול החמצמץ והמרווה.

והנה אחותי ימימה ואנוכי מוצאות עצמנו משוטטות ברחובות הסמוכים, פושטות על כל חלקה ירוקה, קוטפות מלוא חופניים עלי חלמית טריים ורעננים. מלאנו את שקי הבד, עם ידיות שהבאנו מהבית ( מעשה תפירת בית משאריות בדים ) ושבנו הבייתה בשמחה עמוסות שלל מרהיב של שפע חלמית.

כך עלו על שולחנינו מעדני חרום: אורז מבושל עם עלי חלמית.כופתאות ירק מטוגנות מחלמית קצוצה ועוד.


בערב כששאל אבא ממה עשויות הכופתאות הבאנו בפניו את המתכון:

עלי חלמית קצוצים.

קמח או עמילן.

בצל קטן.

מלח.

מעט שמן.

בתוספת "אין ברירה"

אבי חייך ואכל בהנאה.


הסיפור נשלח על ידי הרושמת שרה עצבה אזמנוב.

הערה: כל הזכויות שמורות על כל המשתמע מכך.