הניסים של חוני המעגל

פעם אחת יצא רב אדר ולא ירדו גשמים. אמרו לחוני המעגל, התפלל וירדו גשמים. התפלל, לא ירדו.

 מה עשה? עג עוגה ואמר – ריבונו של עולם בניך בקשו ממני ואני הרי כבן בית לפניך, אני נשבע בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שלא ירדו גשמים. התחיל לטפטף. אמר – לא כך ביקשתי, אלא גשמי בורות, שיחין ומערות. התחילו לרדת גשמי זעף וכל טיפה וטיפה כמלוא פי חבית.

המצב של בורות ריקים חמור במיוחד לא רק בשל היותם מקור מרכזי למים לתושבי ירושלים - ובסוף החורף המשמעות של בורות ריקים הינה לבטח סכנת צמא נורא - אלא במיוחד בערב הפסח, עת מגיע מספר עצום של עולי רגלים לעיר.

בורות המים היו מאגרי המים היחידים לשתיה. התמלאו הבורות עלו המים על גדותיהם בכל מקום וגשם הזלעפות הזה כבר נראה בעיניהם כמאיים להשמיד את העולם.
שוב פנו אליו שיפסיק את הגשמים הקשים הללו ויתן גשמי ברכה ונדבה. וירדו גשמים אלה כתקנם.

עד שעלו כולם להר הבית ובקשו ממנו שיפסקו הגשמים.

נשא עיניו למרום ואמר ריבונו של עולם עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינם יכולים לעמוד ברוב טובה ולא ברב פורענות. כעסת עליהם אינם יכולים לעמוד, השפעת עליהם טובה אינם יכולים לעמוד. יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים.

פסקו הגשמים ויצאה השמש והתחילו כל העם לצאת וללקט פטריות.

איזו תמונה מיוחדת – אדם עג עוגה פונה לאלוהיו ומאיים " לא אצא מכאן עד שלא ירדו גשמים" והאל נענה. אכן כוח והשפעה ניסית של שליטה מוחלטת על איתני הטבע וסדרי בראשית. והשליטה היא כמו שליטה של אדם על ברז מים – פותח את הברז יוצא זרם חזק, סוגר מעט ויוצא זרם מים נינוח עד שמחליט לסגור את הברז.

 מספרים שפעם הלך בדרך ראה אדם נוטע עץ חרוב. שאל_ בעוד כמה זמן יביא החרוב את פריו?

ענה לו אותו אדם בעוד שבעים שנה.

התפלא חוני המעגל ושאל – האם תספיק לטעום מן הפרי? ענה לו אותו אדם כשם שנטעו אבותי לי, כך אני נוטע לבני.

התפלא חוני ונמנם בצד  ולפתע סגר עליו סלע ענק, נעשה לו נס ונרדם שבעים שנה.

כשקם ראה אדם אוכל מן הפרי.

שאל – אתה הוא שנטעתו? ענה לו אותו אדם בחיוך – אבי אבא. הבין חוני שנרדם שבעים שנה ואפילו חזר לביתו ונוכח שהכל השתנה בני אדם אחרים גרים שם נכנס לבית המדרש ועל כל קושיה שהיה מברר להם היה אומר להם " אני הוא חוני המעגל" ואיש לא האמין לו שחוני המעגל הוא ולא נהגו בו בכבוד הראוי לו. חלשה דעתו ביקש רחמים ומת.