|
ח:
ואכן הכל נקבע לשעת לילה מאוחרת, בשיתוף אנשי הביטחון המצריים והנהלת הכלא, נבחר הכביש הרחב המקביל לנהר הנילוס היוצא אל מחוץ לעיר, ולצורך כך סוכם שיסגרו באותה שעה צירי תנועה על מנת למנוע מעבר כלי רכב לכביש הניסוי.
וללא ידיעתי נקבעה השעה המדויקת, כל שאני זוכר הוא את עלי מטלטל אותי ומעירני מאחד מחלומות החופש הרבים שלי באותם ימים, " קום, קום, כולם מחכים. צריך לראות איך נוסע האופנוע". קמתי מתוך השינה, לגמתי חצי כוס מים, נעלתי את נעלי ויצאתי בעקבות עלי אל החצר, התמונה שנגלתה לעיני לא משה מזיכרוני עד עצם היום הזה, עשרות רבות של שוטרים, אנשי בטחון וכלי רכב רבים מילאו את רחבת בית הכלא, פאוזי עצמו קיבל את פני וביקש, " בחיית אבוק", אל תבייש את הפירמה, כולנו בידייך".
" סאלי ע-נביא" התפלל לנביא השבתי לו, " יש רגעים שזה מה שנותר לנו לעשות.
" גם אתה", ביקש ממני פאוזי והוסיף כאילו אנו ידידים שנים רבות " הלי עלה דינו, אלה בעינו". בבחינת האל בעזרת המאמינים.
ניגשתי אל האופנוע שלי, טפחתי בחיבה על ערפו, ותוך שאני יושב עליו חשתי את הנעורים שבים אלי. לחצתי על כפתור התנעה השחור שהגיב לי מיד במנגינה החביבה עלי כל כך. סחטתי קלות את ידית הדלק והזרקתי לקרביו את הנוזל הריחני, רגלי השמאלית נעה אוטומטית ולחצה כלפי מעלה את ידית ההילוכים ועוצמתו של האופנוע כבר משכה קדימה בכוח רב. שיחררתי את המצמד אט אט ובמקביל שחררתי את אחיזתי במעצורים. גלגלי האופנוע ליחכו בתאווה גדולה את משטח הבטון של רחבת בית הכלא. אכן הוא הגיב בשמחת חיים אמיתית ולמצהלות האסירים והסוהרים עליתי התחלתי לנוע אל עבר שער היציאה, כאשר שיירה ענקית של רכב משטרתי בעקבותיי.
הגברתי את המהירות ועוברי האורח המעטים בשעה זו של חצות לילה לא האמינו למראה עיניהם, אסיר ישראלי שועט על אופנוע בשעת לילה וכל ניידות הצבא המצרי בעקבותיו.
תוך דקות ספורות יצאנו אל מחוץ לעיר. הדרך הייתה ארוכה, אף שהירח עמד כאשכולית זהובה בשמים, החושך והעלטה שררו בחוץ. הבנתי לרגע מה משמעותו של חושך מצרים.
הרגשת החופש המשכרת מילאה אותי תחושת אושר עילאי, סחטתי את ידית הדלק עד סופה , האופנוע דהר במלוא ריאותיו קדימה/ צפירות הניידות החלו משמיעות אלפי בנות קול של צפירות אזהרה. ידעתי שגם אם ארצה לא אוכל להימלט מהן, אך עצם הרעיון גרם לי להשתעשע עמם מעט, האמת היא שדאגתי לשלומם של עלי ושל פאוזי שחשתי אליהם קרבה וידידות, אך החופש היה מעל הכל. ,האופנוע שעט בכל המהירות קדימה, משל היה סוס הדוהר חזרה הביתה. חשתי בבהלה שאחזה באנשי הביטחון המצרים. הם הרי נצטוו לשמור עלי מכל משמר ולהחזירני בשעה הקרובה לכלא אל התא המבודד.
עצם המחשבה שעוד מעט הכל יחלוף ואחזור לתא המצחין נסכה בי כוחות מעולם אחר. עצמתי את עיני סחטתי את ידית הדלק עד תום. המנוע הגביר מהירות וחתך את האוויר חשתי שאני טס במהירות הקול. הבנתי כי בשלב זה הצבא המצרי כולו קלט שאני חוזר הבייתה. חשתי בשריקת כדורים סביבי, כיביתי את האורות ודהרתי אל תוך העלטה. אילמלא היה זה מרדף בו חיי עומדים להסתיים הייתה התמונה יפה ביותר. באור הקלוש של חצי הלבנה דהר אופנוע וחתך בקולו הצורם את דממת התעלה. חייל ישראלי מנומנם לא הבין מה קורה לו כשהבחין ביתוש ענק המגיח אליו היישר מקו האופק הכהה. הוא אחז במשקפת שבידו וכיוונה בעצלתיים. אלא שלא הספיק להתבונן וכבר חלפתי על פניו הנדהמות.
הספקתי לשמוע חילופי יריות וכל השאר היה עבורי סיפור.
אחרית דבר:
עם הסכם השלום שנחתם, תקפו אותי געגועים עזים לבקר במצרים, אך לא העזתי שכן הייתי בטוח שאיעצר. סקרנותי לא ידעה מנוח עד שבאחד הימים בקשתי מחבר קרוב לשאול לשלומם של פאוזי. נאמר לי כי שניהם נכלאו בתא שלי ושוחררו עם הסכם השלום. עד היום יש ביננו קשר וזה כבר שייך לסיפור אחר.
|