להשתכר ולא מיין

 אחד הפרויקטים שקיבלתי לבצע היה לבנות משרד מקירות גבס בתוך מפעל תעשייה בתל אביב . המפעל היה גדול והתוכנית היתה להקים את המשרד בקומת הגלריה. הגג של המבנה היה מקורה בפח גלי. הייתי אמור לבנות את המיזם הזה כאשר כל המוצרים והאביזרים באחריותי: חלונות ,דלת כניסה ,חשמל ושטיח לרצפה . באותה עת ביצעתי במקביל פרויקט נוסף של שיפוצים במקום אשר הפעיל מכונות מזל מן הסוג שמכניסים בו מטבעות .(במאמר מוסגר אומר שדי נדהמתי מכמות המבקרים באותו עסק. היתה לי הזדמנות לראות כיצד מגיעים בני נוער, בוגרים וקשישים ואפילו נשים כשבעיניהם מין זיק משונה כמו היו מכורים. הם היו מכורים והמכונות לא הפסיקו לבלוע במשך כל היום מטבעות ).
באותה תקופה היו לי עובדים ישראלים וכן עובדים מן המגזר הערבי. אחד מהם, מחמד, כבן 27 היה חביב עלי במיוחד. עובד ותיק . מנוסה, חזק, אמין ומסור. אחד הדברים שצויינו לזכותו בניגוד לעובדים רבים נוספים היה הנימוסין והכבוד שרחש לי . הצמדתי אותו לבחור ישראלי נוסף, יואל, ששימש כמנהל עבודה. הייתי חתום על חוזה אינטנסיבי שדרש להעמיד את המשרד תוך 5 ימים . וכך התחלנו את הפרויקט ביום ראשון תוך שאני מנהל ומטפל בשני אתרי העבודה.
הימים היו הימים של חדש אוגוסט 1992. מזג האוויר היה לוהט .הלחות נגעה ב80% . גג הפח של המבנה הפך אותו למיחם ענק. הדבר לא הפריע ליואל ומחמד לעבוד בזריזות וביום חמישי הגענו לשלב האחרון בפרויקט לאחר שהמשרד נבנה ונצבע. הדבקת שטיח לבד על רצפת כל המשרד. סיפקתי להם את השטיח וכן דבק מגע חזק במיוחד. החום בחדר הבנוי היה מעיק מתמיד. מאחר ויום חמישי הינו יום המשכורת השבועית של הפועלים מהרצועה, פניתי והלכתי לפרויקט השני של מכונות המזל וביקשתי מבעל העסק תשלום כפי שנדברנו אשר עמד על 4500 שח . "אין בעיה" אמר הלה ומשך מכיס מכנסיו חבילה של שטרות בערך של 20 שח. "קח ,אמר". הבטתי בו בשאלה "למה התשלום בצורה כזו? למה לא בצ'ק ? או לפחות בשטרות של 100 שח" הלה משך בכתפיו . נראה היה ששימוש בהמחאות היה נדיר אצלו ואני הזדרזתי לקחת את התשלום לפני שיחפש תרוץ לעכב את התשלום. השעה הייתה כבר אחר הצהריים ואני מיהרתי לפרויקט המשרד .
על פי התכנון אמורות העבודות שם להסתיים. הגעתי למקום ופערתי זוג עיניים . יואל עסק בהדבקת השטיח בעוד מחמד נראה כמי שאחז אותו דיבוק. פניו היו אדומות, התנודד מצד לצד, צחק בקול רם ודיבר שטויות . מעולם לא ראיתי אותו מתנהג בצורה משונה כזו. גם כשראה אותי לא השתנתה התנהגותו ואני פניתי ליואל אשר רכן על הרצפה עוסק בהדבקה. ריח הדבק היה מחניק והשהות במשרד היתה דומה לסאונה. ניסיתי לברר עם יואל מה קרה למחמד וזה פרץ מצחוק ואמר שנראה לו שהכניסו לסיגריות שלו, אולי, משהו חשוד. ניגשתי למחמד וניסיתי לדובב אותו . שלפתי מהכיס את התשלום השבועי שהסתכם בכ-1750 שח בצורה של חבילת שטרות של 20 שח. הוא לקח את השטרות בידיו ופרץ בצחוק מתגלגל תוך שהוא מפריח בשתי ידיו את השטרות לאוויר. אותן שטרות אשר מהוות את האוכל של שמונת ילדיו . הוא נשכב על גבו כשהוא גועה בצחוק. יואל ואני הבטנו על המחזה בתדהמה. מה קרה לו? רק אחרי מספר דקות הבנתי את העניין. מחמד היה אדם דתי. על פי דתו אסור לשתות משקאות חריפים ולכן מעולם לא חווה תחושה של שיכרות. אדי דבק המגע שעלו מהרצפה גרמו לו לראשונה בעשרים ושמונה שנות חייו להיות שיכור. ולא מיין .
הסיפור נשלח על ידי אמנון סער.