|
ז:
וכך יום אחד הגיעה משאית אל חצר הכלא ומנוף הוריד בעדינות רבה ארגז עץ ענקי. נקראתי למקום והחילותי בפרוק ארגז העץ, וכך מול עיניהם הנדהמות של האסירים נתגלה אופנוע הפוך הישן שלי. ידי לטפו אותו ואלמלא המעמד המוזר הייתי מחבקו ומנשקו. עיני הביטו בו בכל חלק של גופו וכמעט ובכיתי מרב אושר כאשר הבחנתי במגן הדוד הקטן שחרטתי בבטן מיכל הדלק בחלק התחתון שבו. אכן זו הייתה הוכחה ניצחת שזה היה האופנוע שלי. בחלומות המוזרים ביותר שלי לא יכולתי לשער יכול להתרחש מעמד שכזה בין אדם למכונה.
מדי בקר בבקר התייצבתי לפני האופנוע לעבודת השיפוץ ושוב חזרתי למחוזות הילדות ופרקתי כל חלק של האופנוע, פתחתי את מכסה המנוע ונוכחתי כי צדקתי. חלל המנוע כולו היה סתום ומזוהם כולו. נסתבר לי שחלק רב מהתקלות נגרם כתוצאה מגרגרי חול רבים שחדרו לתוך קרביו של מיכל הדלק, לקרבורטור ואף לתוך המנוע עצמו, בסבלנות אין קץ ובעבודת נמלים שנמשכה לילות וימים רבים כל מה שביקשתי ניתן לי. לא חסכתי בכך ולבקשתי קיבלתי חבית נפט וחבית מלאה בנזין נקי. בעזרת נוזלים אלה ושלוש אמבטיות שבהן השריתי את חלקי המנוע הרבים ביצעתי את הניקוי המתבקש. הבאתי את האופנוע למצב של מירוק והכנה לקראת נסיעת המבחן,. כווג'ה פאוזי בכבודו ובעצמו היה מתעניין מדי יום ביום במצב השיפוץ וזכיתי לקבל ממנו את מלוא הגבוי והפינוק בתקופה זו, מדי ערב בערבו הייתי זוכה בצלחת מלאת קלמנטינות מתוקות או תפוזים, לקראת שבת מנת הפירות הייתה מעורבת בבננות ובאננס, והכל בזכות אהבה לאופנוע ישן שהיה פעם גרוטאה בחצר ביתי.
סוף סוף הגיע היום שהאופנוע היה מוכן לנסיעת המבחן, בישרתי זאת לעלי, ומיד נקראתי להתייצב בחדרו של פאוזי, הלה בסבר פנים חמורות ביקש שאאשר לו סופית כי אפשר למסור את האופנוע אל הראיס, לנסיעת מבחן, אישרתי והוספתי, הכל מוכן אלא שאת נסיעת המבחן אני חייב לערוך, שכן לא הייתי מוכן לסמוך על איש לערוך את הבדיקה בנושא בו חיי תלויים בו.
" ובכן, ערוך מחר את נסיעת המבחן", ציווה פאוזי.
" ברצון,", השבתי, "אלא שאת נסיעת המבחן לא אוכל לערוך בכלא".
" והיכן צריך לעשות נסיעה זו?". שאל פאוזי , ונימה של חשש אמיתי נתגנבה לדבריו.
" רק בשטח פתוח בו אוכל להגביר את המהירות". השבתי בביטחון.
" שלא יעלו בראשך שום רעיונות", איים עלי מפקד בית הכלא, "עלי, החזר אותו לתא, נראה מה אוכל לעשות בעניין".
לקריאת הפרק השמיני והאחרון לחץ כאן.
|