סיפורי נעים בכבוד

פרטים על המפגש בין הרושם והמתעד, יהודה עצבה. לבין המסרן ומספר הסיפורים העממי, נעים בכבוד. התיעוד מביא פרטים על המספר ועולם סיפוריו, כל זאת  על רקע סביבת עבודה טבעית משותפת. הסיפורים קלחו במהלך שיחת רעים בשעות הבוקר ונרשמו כמעט בזמן ההתרחשות הסיפורית. רישום הסיפורים מוגש כמות שהוא ללא תיקונים ועריכה לשונית.

המספר נעים בכבוד, ממלא את ההגדרות של מספר עממי. הוא נוהג לספר בקביעות בבית הכנסת בו הוא מתפלל. לא פעם מסרבים המתפללים לעזוב את בית הכנסת בתום התפילה ללא הסיפור היומי שלו. באירועים חברתיים שונים ולמעשה בחיי היומיום שלו הוא מתבל את סיפוריו כחלק מהוויתו. סיפוריו ממלאים ומייצגים את הנוסחאות הסיפוריות המוכרות של סיפורי העם ולחלקם ניתן למצוא מקבילות רבות.

האמת ניתנה להיאמר כי מרגע בו הבין מר נעים בכבוד כי אני רואה חשיבות רבה בסיפוריו ויש לי עניין רב ברישומם הפכתי באופן קבוע לחלק מקהל שומעיו.

הסיפורים המצורפים באים בהקשר שלהם. הוא "שולף" כהגדרתו את הסיפור הנכון בזמן הנכון כקוסם.

סיפורים רבים שלו קשורים לאקטואליה ולמציאות בה הוא חי. פרשיות שחיתות הזוכות לכותרות בעיתונים, פיגועי טרור ושביתות של איגודים מקצועיים וביקורת על סדרי שלטון ומנהל, כל אלה זוכים לחוות דעתו דרך סיפוריו.

 מלכים מככבים בסיפוריו לרב. המלך העשיר הבא לבחון את נתיניו והמלך הנותן בסופו של דבר את הפרס לבן המקיים את מצוות "כבד את אביך" בסיפור צוואת אב.

סיפורי שכנים הם חלק בלתי נפרד מעולם סיפוריו של נעים בכבוד. בהם "העכברים השכנים" או סיפור "השכנים הקנאים" או "מעשה בשכן טיפש".

שפתו של המספר היא שפה עממית מתובלת בלשון חכמים ובפתגמים רבים הבאים בדרך כלל לחזק את המסר ולהדגיש את הסיפור. לעיתים בא הפתגם בתחילת הסיפור כמו בסיפור "אלכסנדר אבו קרנן" מופיע הפתגם "הילי בתשופו אל עין, מכתוב פיל ג'בין" כלומר מה שרואה העין כתוב במצח.

בסיפור "השכן הטיפש" הכומר שופט על פי מוסר ההשכל של "עין תחת עין" כהגדרתו של נעים. בסיפור "האיש שהלך לחפש את מזלו" מסתיים במסקנתו של נעים המסתתרת בפתגם "אם אין אני לי מי לי" בסיפור "התערבות שלמה המלך עם המזל" מביא נעים בכבוד כפתיח את הפתגם "אילי מכתוב פיל ג'ביין לזם תשופו אל עין" כלומר מה שכתוב במצח חייבת העין לראות. סיפור זה מסתיים בפתגם בשפה הארמית "בנה, חיי ומזוני במזלייא תליא" כלומר הבנים, החיים והמזון תלויים במזל. ולשם חיזוק בא חיזוק נוסף במסקנת הפתגם "כל דבר תלוי במזל".

בסיפור "החמור" מגייס נעים את הפתגם "יידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו" .הסיפור "צוואת אב" מבוסס כולו על חשיבות הדיבר שהפך פתגם "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך". ב"סיפור לפסח" מסיים נעים את במטבעות הלשון הלקוחות מן ההגדה "כל דכפין ייתא וייכול".

סיפורים רבים שלו קשורים לאקטואליה ולמציאות בה הוא חי. פרשיות שחיתות הזוכות לכותרות בעיתונים, פיגועי טרור ושביתות של איגודים מקצועיים וביקורת על סדרי שלטון ומינהל, כל אלה זוכים לחוות דעתו דרך סיפוריו.

עולם הסיפורים שלו הוא מורכב ומגוון. בסיפוריו נכללים סיפורי מוסר, סיפורי בעלי חיים. סיפורים העוסקים בייחסי אבות ובנים וסיפורים המתייחסים לערכה של האישה. רבים מסיפוריו נוגעים לאקטואליה ובאים לתת תשובות לבעיות קשות ומעיקות בחיים.

סיפורו "לב אם" בא להסביר ולו במעט את נושא "השהידים" אלו אותם נערים ערבים המתאבדים בפיגועי טרור, הופכים לפצצות חיות וזורעים מוות ושכול בעמנו. חשוב לציין במעמד זה כי נעים בכבוד הוא איש ירא שמיים ושומר מצוות ובכל זאת מביא את סיפורו זה כדי לסבר את האוזן והלב ולנסות להבין את סיבת הדבר הנורא הזה.

אם פעם הסיפור מציג זווית של הבנה לאם הערביה השולחת את בנה למות בסיפור אחר אנו פוגשים בדמויות השליליות של הערבי המוצגות בסיפור "העכבר מנחושת".   והעכבר מוחמד בסיפור "העכברים השכנים".

פעם הסיפור מציג את האישה באור חיובי כמו הסיפור " מעלתה של האישה", או באור פחות חיובי כמו בסיפור "המלך והנגר" ולעומתם בסיפור "בן המלך לומד מקצוע אנו פוגשים בדמות האישה החכמה. כך שיש באמתחתו דמויות ומצבים המתאימים להקשר.

שכנים הם חלק בלתי נפרד מעולם סיפוריו של נעים בכבוד. בהם "העכברים השכנים" או סיפור "השכנים הקנאים" או "מעשה בשכן טיפש".

מעניין יהיה לבחון את שתי הגרסאות של הסיפור "הגנב" שנרשמו בהפרש של חודשים אחדים זו מזו. שתי הגרסאות מאפשרות לנו "הצצה" אל השינויים המתרחשים באותו סיפור עצמו אצל אותו מספר, באותו מקום ובכל זאת ההבדלים הם משמעותיים בין שתי הגירסאות. הגרסה הראשונה תמציתית יותר וחזקה יותר מבחינת הסיפור. היא מתייחסת לפרשות שחיתות שהופיעו בעיתונות אותם ימים. פרשות הקשורות באישים בולטים. הנשיא ויצמן ואיש העיתונות יעקב נמרודי. הגירסה השניה היא ארוכה יותר וכללית יותר. אינה מתייחסת לשמות מסוימים הקשורים בשחיתות היא כללית יותר. המסקנה בשתי הגרסאות, בצמרת השלטון כולם מושחתים ואף המלך האמור להיות סמל לאמת ולצדק נגוע בחטא. עוצמת הגרסה הראשונה באה לביטוי בסיומת הדרמטית בפתגם המסכם "בזעם נברא העולם" המספר נעים בכבוד ניחן גם בחוש הומור הבא לביטוי בסיפוריו. סיפור העכברים השכנים הוא סיפור המזכיר את סרטי האנימציה המעלים בנו חיוך לדמויות העכברים השכנים כאשר האחד חי בחנות מלאה שפע מזון ואילו השני בחנות של פחח שאין בה כמעט ולא כלום. המפגש בין שני העכברים "וההאנשה" שלהם דרך שיחותיהם ומנהג הכנסת האורחים ויחסי השכנות בין שניהם כל אלה הם ציוריים ומלאי הומור. בסופו של הסיפור נלכד העכבר שלא שעה לעצות חברו ולמרות שהיה לו מזון חופשי ללא הגבלה החליט לחבל גם בשקים דבר שגרם ללכידתו. סיפורו הקצר "העכבר מנחושת" אינו משקף את עולמו הסיפורי והוא קצר מבחינת המבנה שלו כמעט על גבול מבנה הבדיחה.

סיפורו זה שייך אף הוא לעולם החברתי הסובב אותנו ומהווה משקל נגד והגנה מפני הדעה שנשתרשה כי אויבי ישראל (הערבים במקרה הזה) שואפים לדחוק אותנו אל הים. והנה בא סיפורו זה ובסיומו המפתיע מבקש הקונה ערבי מנחושת שתוצאותיו יהיו מקבילות לתוצאות מעשהו של העכבר מנחושת. ( נרצה נחייך, לא נרצה נהרהר בדבר).

מפעם לפעם משתרבבות מילים עכשוויות מהסלנג המתחדש של השפה כמו המילה צ'מפיון בסיפור "הארון אל ראשיד והסנדלר" אומר המלך לשריו כי אם לא יתנו לו את התשובות הנכונות הוא "יעיף" אותם מהארמון.

הסיפורים המצורפים באים בהקשר שלהם. הוא "שולף" כהגדרתו את הסיפור הנכון בזמן הנכון כקוסם. המספר מדגיש את  חשיבות ההקשר הסיפורי ואנו מוצאים את הערתו המופיעה בסיום הסיפור "אלכסנדר אבו קרנן" ואני מצטט " אותו הסיפור, אותן המילים, סיפר אחד זרקו עליו עגבניות. למחרת סיפר אותו הסיפור, אותן המילים, מחאו לו כפיים. למה? כי היה טעם וסיבה שסיפר את הסיפור" סוף ציטוט.

המספר מודע לעוצמה ולסטירה החבויים בסיפוריו והוא עושה בהם שימוש רב בחיי היומיום כדי להביע דעתו על דרך המשל ומוסר ההשכל החבוי בסיפוריו. הוא מסביר זאת בשפתו ואני מצטט " היום להטיף מוסר, כולם חכמים וכולם נפגעים. אבל אם אתה משחיל להם את זה דרך סיפור אתה מגיע למטרה" סוף ציטוט.