|
מעשה בשני שכנים. אחד רברבן והשני עשיר וסקרן. עכשיו השכן הטיפש הרברבן, כל יום יושב ומתרברב על יד אישתו ואומר לה - תראי כמה אני חכם, אם היה לי אלף לירות בתוך חודש הייתי הופך אותם לאלפיים. כל יום היה אומר לה את זה והשכן שלו היה שומע את זה "ומתפוצץ" מהמילים האלה שהטיפש חושב את עצמו כזה גאון שיכול להפוך אלף לירות במשך חודש לאלפיים.
לא נותרה לו ברירה לשכן העשיר, הלך לשכנו ואמר לו - שמע ידידי, הנה לך אלף לירות. אני רוצה לראות איך תהפוך אותם בחודש לאלפיים. אם כן עשית את זה, האלף שלך ואלף תחזיר לי. השכן היה שמח והסכים.
- אבל אומר לו, יש לי תנאי. במידה ולא תוכל להחזיר לי את האלף לירות שלי, תמורתם
אני רוצה להוציא עור מהגב שלך בשביל זוג נעליים. בכל זאת הוא הסכים.
קיבל אלף לירות והלך לסחור בהם. הלך קנה את כל העגבניות מכל המקומות, מכל העיר לא השאיר פינה שלא קנה את כל העגבניות שלהם.
העגבנייה מכרו ק"ג בלירה, הוא ביקש עבור ק"ג חמישים לירות. אנשים לא קנו את העגבניות. במשך שבוע ימים נרקבו כל העגבניות ונזרקו. לא נשאר לו אלא כמה לירות מהאלף לירות.
הגיע זמן פירעון החוב. אמר לאישתו - תשמעי אישה, הבן אדם הזה עכשיו יבוא יבקש ממני את כספו. לי אין כסף לתת לו חזרה. הפסדתי אותם, מה אני יכול לעשות? אני יכול רק לברוח, כי אחרת הוא ירצה להוריד עור מהגב שלי בשביל זוג נעליים. אני חייב לברוח, והשכן שומע.
זה, באשמורת הבוקר קם, לקח כמה חתיכות לחם והתחיל לברוח השכן תפש אותו ואמר לו
- אפוא הכסף? אם לא הנה סכין אני מוציא את העור.
זה "החליק" מהידיים של השכן שלו והתחיל לברוח והשכן העשיר התחיל לרדוף אחריו
ולצעוק, כל מי שיתפוש אותו יקבל תשר.
מישהו שמע, רצה לתפוש את השכן הטיפש, זה הכניס את האצבע שלו בעין של הרודף אותו והוציא לו עין.
עכשיו רודפים אחריו שניים. השכן בעל האלף לירות והשני שהוציא לו עין והמשיך לברוח מפניהם. עלה על גג של בית רדפו אחריו וצועקים. בנתיים הגיע לקצה של הבניין, רצה לקפוץ מבית לבית. קפץ, נפל על איש אחד שמן שישב ליד ביתו, על הבטן שלו, הוציא לו את המעיים והבן שלו היה לידו וצועק - הרגת את אבי! הרגת את אבי!
המשיך לברוח וכבר שלושה רודפים אחריו והוא עוד נסוג ובורח. הגיע לאיזה שדה בוץ. וראה בן אדם עם החמור שלו תקוע בבוץ. אמר - אני אעזור לו עם החמור, אעשה מצווה, אני אוציא אותו. התחיל למשוך בזנבו של החמור משך, משך, עד שתלש את זנבו של החמור.
בעל החמור התחיל צעק - תלשת את הזנב של החמור שלי והתחיל לרדוף אחריו. עכשיו יש לנו ארבעה אנשים רודפים אחריו.
הגיע לאיזה כנסייה והוא רואה את הכומר מתרועע עם איזה נער זכר. אומר לו - כומר מה אתה עושה? הרי זה אסור.
אומר לו הכומר - מה הבעייה שלך?
אומר לו - רודפים אחרי ארבעה אנשים, רוצים להעניש אותי ללא משפט.
אומר לו - אני הכומר של כל העיר, אתה אל תגלה את הסוד שלי ואני אעשה את כל המשפט לטובתך.
הסכימו ביניהם וארבעת האנשים נכנסו בריצה לתוך הכנסייה ואומרים - אפוא הוא? אנו רוצים עכשיו להרוג אותו.
אומר להם הכומר - אצלי בכנסייה נעשה משפט צדק, נשמע אתכם ונעשה את המשפט. הסכימו.
השכן סיפר את סיפורו עם ההלוואה של האלף לירות שאם לא יחזיר לו ייקח ממנו עור בשביל זוג נעלים.
הכומר אומר - אתה צודק, אני מרשה לך להוריד מהגב שלו עור בשביל זוג נעלים, אבל בדיוק. שלא יהיה חסר ולא יותר אפילו מ"מ אחד ואם לא תדייק, אין לך זכות אז או תקבל ששה חודשי מאסר או תפסיד עוד אלף לירות.
אמר לו - אדוני השופט, איך אני יכול לדייק בדיוק?
אמר לו - אז תשים אלף לירות.
לא הייתה לו ברירה שם אלף לירות עם עיניים דומעות.
השני אמר - שמעתי שכל מי שירדוף אחריו יקבל חצי.
אומר לו - אתה יודע מה החצי?
אומר - לא.
אומר - אולי זה דבר לא טוב. יש חוק בכנסיה. אתה תרדוף אחריו ותכניס לו אצבע בעין ותוציא לו עין. "עין תחת עין" ואם לא תעשה בדיוק כמו שעשה לך יוציא לך את העין השנייה.
לא הסכים להוציא את העין, שם אלף לירות והלך.
בא השלישי. אומר לו הכומר - מה הבעיה?
אומר - הלכתי עם אבא שלי, ישב לנוח, פתאום זה בא נפל על אבא שלי מהשמים והוציא לו את המעיים.
אמר לו - אתה לא יכול להושיב את אבא שלך מתחת לצל, מקום מוגן?
אמר לו הכומר - טוב, אתה תעלה עכשיו לגג והוא ישכב למטה ותעשה לו בדיוק מה שעשה לאבא שלך, אבל בדיוק.
השכן אומר - אני הולך לשכב.
זה לא הסכים לקפוץ מהגג, שילם אלף לירות, יצא ממורמר מקלל את הכנסייה והשופט. בעל החמור ראה ששלושתם לא יצאו ראש, הפסידו.
שאל אותו הכומר - מה אתך?
אמר לו בעל החמור - אדוני כשהחמור שלי, כשנולד, מאימא שלו נולד בלי זנב.
אמר לו - מה הזנב הזה ביד שלך?
אמר לו - זה, אני מדי פעם מגרש זבובים עם הזנב הזה והתחיל לברוח.
אז בא הטיפש הביתה לאישתו. אמר ל - אמרתי לך שאני אעשה במשך חודש מהאלף אלפיים. זה הצליח יותר טוב, נהיה שלושת אלפים.
|