|
משפחה מרוקאית הופיעה יום אחד בהר ציון בירושלים והביאה אתה מתנה – שטיח לקישוט החדרים שליד קבר דוד המלך שבהר ציון. כששאלם הממונה על ההר מדוע בחרו להביא את השטיח דווקא למקום זה, סיפרו לו את המעשה בנס-השטיח.
סבא שלהם היה סוחר שטיחים, חכם וידוע ומכובד על כל הציבור היהודי והמוסלמי במרוקו. הסולטן שחיבב אותו מאד נתן לו במתנה שטיח עם דמות הסולטן בשביל בית-הכנסת בעירו. אך היו בבית הכנסת אחדים שהתנגדו למקומו של השטיח בבית הכנסת והיו מוציאים לאט לאט את החוטים של דמות הסולטן עד שנעלמה דמותו מן השטיח.
לימים ראה את המעשה הזה איש רע ליהודים וסיפר על כך לסולטן. הסולטן, שכעס על כך מאד, יצא לביתו של ידידו החכם וביקש לראות את השטיח שנתן לו לבית הכנסת. הלכו שניהם וכשנכנסו ראו שדמותו של הסולטן בשטיח פגומה ומעוותת. התרגז הסולטן והחל לדבר סרה בידידו וביהודים כולם וקרא להם "בוגדים, נוכלים ושקרנים". החכם חש ברע, רעד בכל גופו ועמד להתעלף כששמע את הסולטן צועק שהוא העליב את כל המוסלמים ודינו לתלייה.
באותו הרגע נכנסה אישה לבית הכנסת כשהיא בוכה בכי מר על גורלה הקשה ועל ילדה ששוכב חולה והוא בסכנה גדולה לחייו. היא צעקה ליד ארון הקודש, התפלשה בעפר, ואז נגשה לשטיח והוציאה ממנו חוטים אחדים ממה שנשאר מדמות הסולטן.
השתומם הסולטן שעמד שם וישאל אותה לפשר מעשיה. הסבירה לו האישה שידוע לכל שהחוטים משטיח מיוחד זה סגולה הם לאומללים ולמסכנים והם יכולים להצילם.
באותו הרגע חזר היהודי החכם לאיתנו, פניו התבהרו והוא פנה לסולטן ואמר לו: רואה אתה אדוני הסולטן עד כמה היהודים מחבבים אותך ורואים בדמותך סגולה לחיים.
חייך הסולטן והוא יצא מבית הכנסת ברוח מרוממת ואף נתן לחכם במתנה 10 שטיחים נוספים לקישוט ולסגולה ופני הצורר חפו.
באותו היום עשו חגיגה גדולה בבית החכם, חגיגת הודיה לנס השטיח.
|