|
תפילת החזן המפורסם זבולון קורטין בבית הכנסת - ה"חורבה" בעיר העתיקה
א. מבוא
אחד היהודים הירושלמים המענינים ביותר שהכרתי בעבר היה - ר' אברהם דינוביץ. דינוביץ היה דמות ירושלמית מיוחדת במינה. אם נתקלת בו, באיזו יום ברחובותיה של ירושלים - היה לך לדעת שלא להפסיד את הסיפור היומי שלו אך ביחוד משהו מההוי של ירושלים בעבר או משהו מימינו.
על אברהם דינוביץ אפשר היה לומר - כי הוא היה מעין - "אנציקולפדיה מהלכת" במה שנוגע לסיפורי ירושלים. בשיחות עמו אפשר היה להתרשם תמיד מרוחה המיוחד של ירושלים עירנו, מאופיה של העיר וכן דברים על אישיה המיוחדים ותלמידי חכמיה. יחד עם זה בשיחו עמו – למדת מאפיו המיוחד ועדינות נפשו. היה לו יחס חם כלפי כל אדם שפגש. יחד עם זה כאמור היה לו בפיו את הסיפור היומי שלו. בכל סיפור הרגשת את הפיקנטיות הירושלמית שלו, וסיפורים היו לו למכביר, וכל השומע היה מתמוגג ומתפעל.
ב.איש הביטוח
כשהכרתי את דינוביץ - הוא היה בערך כבן 65, והאמת היא שלא ידעתי מה גילו האמיתי של האיש. וגם לא בדיוק מה היה מקצועו ממש. אך דומני, שעסק בעניני "ביטוחים" לאנשים. לא היה לו משרד משלו אלא בעברו בחוצות ירושלים היה הולך עם תיקו הקבוע והיה כמובן דואג להשיג לקוח ועוד לקוח שיעשה אצלו ביטוח חיים או ביטוח רכושו. כך עברו מאז כשני עשורים שנים.
באחד הימים - נודע לי לצערי - כי ר' אברהם דינוביץ הלך לעולמו. והנה כך הלכה מאיתנו הדמות ירושלמית המענינת והססגונית, ונסגר בפנינו אחד ממעייני הסיפורים של ירושלים.
ג. האימא – גיטל דינוביץ
אך כאן אציין גם כי חשיבותו של ר' א. דינוביץ הנוספת. לר' אברהם היתה בעבר אמא מענינת ומיוחדת במינה שתמיד סיפר עליה. אמו היתה ידועה כגיטל דינוביץ ושמה הטוב הלך תמיד לפניה.
מפורסמת היתה גיטל האמא בגלל מעשי החסד שעשתה עם אנשי ירושליםבעת מגוריה בסימטאות העיר העתיקה.
אישה סוחרת - היתה גיטל דינוביץ - ובעל חנות מכולת בעיר העתיקה - ליד בית הכנסת הרמב"ן ברחוב היהודים. והמדובר על השנים הראשונות - של המאה שחלפה.
שנות מלחמת העולם הראשונה – 1914 עד 1918 - היו שנים קשות מאד ליהודי ירושלים. מסופר כי לא היה אז ממש מה לאכול, ואנשים מתו ממש מרעב.
איתרע המזל ולגיטל דינוביץ נשארו מצרכי מזון - בכמות די ניכרת - בחנותה הקטנה שבעיר העתיקה. והנה באותן שנים - רוב הסוחרים - ניצלו את המצב הקשה שסרר בעיר והפקיעו את מחירי המצרכים החיוניים - שהיו להם. מחוסר ברירה – אנשי ירושלים שילמו את הנידרש מהם.
אך גיטל דינוביץ לא נהגה כך. היא היתה מוכרת את מה שיש ברשותה - במחיר הרגיל... ועל דברים אלה סופר הרבה מפה לפה בין תושבי העיר העתיקה.
סופר גם שהיתה עוזרת מאוד לאנשי "ההגנה" – "שומר הביטחון" בסימטאותיה של ירושלים. היה זה עוד בתקופת הבריטים. גיטל גם היתה מסתירה עבורם - את כל הנשק שהיו להם - מעיני – השוטרים הבריטים – שבלשו תמיד בפינות הנידחות ש"בין החומות".
והנה לא פלא שבגלל מעשיה הטובים - של גיטל מצאה לנכון עירית ירושלים לקרוא על שמה -רחוב בירושלים והרחוב נקרא "רחוב גיטל דינוביץ". הרחוב נמצא ליד השוק הסואן והמפורסם של ירושלים - שוק "מחנה יהודה".
ד. דברים שבכתב
וכאן אציין כי ר' אברהם דינוביץ - מיקירי ירושלים - היה מגיע למשרדי אף בזיקנותו - ובכל פעם היה לו את הסיפור המיוחד באמתחתו. אציין גם כי לעיתים היה מביא לי דברים מענינים אף בכתב.
וכעת כאן ברצוני...להביא מעט מאמתחתו – מהדברים שבכתב שמסר לי.
ה. החזן המפורסם - זבולון קברטין מגיע לירושלים
פעם הביא לי דברים בכתב שהיו קשורים - לחזן המפורסם – זבולון קברטין בבואו לירושלים. ומדובר ועל תפילה שנשא - בבית הכנסת המפורסם – ה"חורבה" - שבעיר העתיקה - בשנות ה – 30 של המאה שחלפה.
באותו הזמן ערך החזן קברטין גם קונצרט מיוחד לחזנות - ב"מגדל דוד" בירושלים.
בקונצרט זה השתתפו אז מ"סלתה ושמנה" של ירושלים, ובו היה נוכח גם מושל ירושלים – הבריטי – מר קיטרוטש.
הקטע הראשון בקונצרט זה שבו התחיל החזן קורטין היתה לחן התפילה שלו - "ולירושלים עירך ברחמים תשוב..".
החזן קורטין סלסל אז בגרונו והאריך במיוחד במילות התפילה ... "ותשכון בתוכה"...
ואכן לאחר הקונצרט כתב על כך והתלוצץ,,, הפיליטוניסט הירושלמי המפורסם באותו הזמן – מר ישעיהו קרניאל. הוא כתב בעיתון הירושלמי - "דאר היום" - כי כיוון שבקונצרט הזה ב"מגדל דוד" - היה נוכח גם העסקן המפורסם מנחם אוסישקין - ולכבודו החזן קברטין - האריך וחזר על המילים - "ותשכון בתוכה"... כי הוא ביקש להדגיש – כי אוסישקין.... נמצא בתוכה... דהיינו - בתוך הציבור.
ו. התפילה של החזן קברטין בבית הכנסת "החורבה"
לאחר אותו קונצרט התקיימה תפילה החגיגית וברוב פאר והדר בתוך בית הכנסת הגדול אשר ב"חורבת רבי יהודה החסיד". היה זה ביום ראשון של חג הסוכות... הכניסה לתפילה היתה עם כרטיסים - שנמכרו מראש בערב החג. בתפילה השתתפו גם כן... מסלתה ושמנה של העיר וכן היו נוכחים בה הרבנים הראשיים של ירושליים.
בית הכנסת היה מלא מפה לפה והחזן עבר לפני התיבה בלויית מקהלת משוררים בניצוחו של החזן והמנצח - ר' זלמן ריבלין, ואחרי חזרת הש"ץ של תפילת שחרית ואמירת ה"הלל" שהיתה להפליא, עלו אל ארון הקודש להוצאת ספרי התורה לקריאת התורה.
לארון הקודש היו צריכים לעלות ב - 12 מדרגות ובגלל יופיו והדרו של "ארון הקודש" מסר כאן א. דינוביץ – מספר פרטים שכתבו על הארון - חוקרי ירושלים בימים ההם.
ארון הקודש הותקן בבית הכנסת עוד בשנת תרכ"ה – 1865, והוא היה נהדר במראהו. הארון הובא
מבית הכנסת "ניקולאיב" אשר בעיר חרסון שברוסיה. עשוי היה מעשה ידי אמן "חרש וחושב" בחרושת
עץ, ועליהם פיתוחי ציצים ופרחים וענפי הוד וגם הפרוכת רקומה היתה בשלל צבעים.
באותה שבת עלו לארון - להוצאת ספרי התורה – ששה מתפללים. הראשון בהם - היה הגבאי ר' ירחמיאל אמדורסקי, והחזן קברטין ועוד ארבעה אנשים מכובדים, כובדו - בפתיחת הארון והלבשת הרימונים והכתרים על ספר התורה. הרושם היה יפה ומכובד לקהל, שהסתכל עליהם מלמטה.
והנה התחיל החזן בקולו האדיר את תפילת, "ויהי בנסוע הארון..." והגיע לשיאו בתפילת "רבונו של עולם.." והיא היצירה הידועה שלו - ששבתה את לב המתפללים. אחדים מהם אף הוזילו דמעות.
ז. הכומר הבוכה...
היה גם קוריוז בתפילה זו. כומר יוני מהסביבה היה נוהג לבא לבית הכנסת בשבתות כדי להשתתף ולהשקיף על התפילה. הכומר נהג להתישב בפינה ליד הכניסה לבית הכנסת. גם הפעם הוא הגיע. אך הפעם הוא הזיל דמעות, בשמעו את התפילה.
היו גם שסיפרו על אותו כומר - כי הוא מומר – ומשום כך הוא התגעגע לאוירה זו בבית הכנסת, וזה משך אותו תמיד לבא לבית הכנסת.
התפילה הזאת השאירה רושם עצום על קהל המתפללים והרבה הרבה זמן - לאחר מכן - דברו על התפילה המיוחדת והמרגשת הזו.
ב"ה ירושלים. שבט תש"ע – פברואר 2010.
|