|
השעועית הירוקה היתה מונחת בחלקה העליון של הצלחת. ומיד מתחתיה, כמו מונחות אחר כבוד, שלוש קציצות עבות ברוטב כרובית – עד שלא אכלתי לא ידעתי שמכרובית אפשר להכין רוטב.
ישבתי במסעדה של "אבי חמוסטה" , זה שמוסר לי את המתכון הסודי של אמא שלו אבל בחלקים. בכל פעם שאני עומד מול הדלפק ובוחר לי את המנה שלי, הוא מוסר לי חלק. אבל לא סתם כך. הוא בודק אותי, אני יודע. הוא רוצה לוודא שאני הוא האחד שיוכל להמשיך את המסורת ואת המתכון של אמא שלו.
ביום שתהיתי על קנקנה של מנת הקציצות ברוטב הכרובית, ניגש אבי אלי ולחש " נו ? הכנת? " הסתובבתי ועניתי " תשמע, היה יופי של מרק......" אבי חיכה, ידעתי למה. "אבל לא כמו שלך....זאת אומרת של אמא שלך!" .
זהו. אמרתי את הסיסמא. בכל זאת עשרים וכמה שנים במחיצתם של הורים מרוקאים השאירו בי איזה חותם קטן. למדתי כמה וכמה סיסמאות על ברכיה של אמא. אבי, ששמע את המילה הנכונה, בזמן הנכון, חייך חיוך ענק, מבסוט כולו, התקרב אלי צעד נוסף ולחש : "לפעמים היא גם מוסיפה לבצק בשר מטוגן.....תקשיב לי אבויה הבצק של הקובה ....זה כל העניין....כל השאר שטויות!".
לעצמי ידעתי לומר שהקובות שלי יצאו בעצם כמו קובבות בגודל של כדורי טניס והבצק הזכיר יותר טעם של מרציפן מלוח......אבל לאבי אני לא אומר זאת, אחרת אני לא אקבל את המתכון.
|