יוסף כהן אלרן: אֲנִי אִמִּי הָיְתָה לִי
יוֹשֶׁבֶת אִמִּי מוּלִי צַלַּחַת גְּדוֹלָה בֵּינֵינוּ כָּךְ אִמִּי יוֹשֶׁבֶת לוֹקַחַת בֵּין אֶצְבְּעוֹתֶיהָ מִן הַדָּג הָאָפוּי וְאוּלַי מְטֻגָּן הָדָּג הַהוּא נֵתַח קָטָן קוֹרַעַת תָּרָה עֶצֶם שֶׁנֶּחְבֶּאת וַאֲנִי מַבִּיט בָּהּ מַבִּיט בָּהּ וְשׁוֹתֵק
בֵּן כַּמָּה הָיִיתִי בֶּן כַּמָּה אוּלַי תְּחִלַּת הַזִּכָּרוֹן וְהִיא מוֹשִׁיטָה אֶל פִּי חֲתִיכָה מְפוֹרֶרֶת וְעוֹד אַחַת וְעֵינֶיהָ בוֹחֲנוֹת בּוֹחֲנוֹת תֹּאכַל בְּנִי תֹּאכַל טָעִים הַדָּג הִיא אוֹמֶרֶת חוֹבֶקֶת בְּעֵינֶיהָ וְלוֹטֶפֶת טָעִים הַדָּג יָא אִבְּנִי
בֵּן זְקוּנִים קָרְאוּ לִי אֲבָל עַל גַּג בֵּיתֵנוּ רָאִיתִי אֵיךְ פַּעַם פַּעַם יוֹנָה גַּם כָּכָה וְהַגּוֹזֵל פָּתַח אֶת פִּיו פָּתַח אֶת פִּיו כָּמוֹנִי
בֵּן הַזְּקוּנִים אָמְרוּ עָלַי אֲבָל אֲנִי הֵבַנְתִּי כָּךְ הָיְתָה גַּם אִמָּא כְּמוֹ הַיּוֹנָה הַהִיא אֲנִי אִמִּי הָיְתָה לִי מתוך הפרויקט הנוסטלגי שמתהווה