יוסף כהן אלרן: אִם תִּפְגְּשׁוּ אוֹתָהּ
אִם תִּפְגְּשׁוּ אוֹתָהּ
אִמְרוּ לָהּ
כִּי עוֹדֶנִּי תָּר אַחֲרֶיהָ
כִּי עוֹדֶנִּי שָׁר
אֶת שִׁירֵי הַלַּיִל הַשְּׁקֵטִים
שֶׁלָּחַשְׁתִּי בְּאָזְנֶיהָ
וּשְׂעָרָהּ מִתְנַפְנֵף מֵעָלֶיהָ
כִּי עוֹדֶנִּי עֵר
לִנְשֹׁם אֶת גּוּפָהּ כְּשֶׁהָיְתָה
פּוֹשֶׁטֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ
אִם תִּפְגְּשׁוּ בָּהּ
כִּי עוֹדֶנִּי אוֹהֵב אוֹתָהּ