|
ריח ביסקושו עולה ניחוחו כקטורת דלוקה
עולה ומהביל בבית שערים שבירושלים
ביסקושו בתבלין מַחְלֵבּ של אימא ויקטוריה
שטעמו לא תמצאו ולו גם בעבור כסף.
מכפות ידיה חמות ועמלות,
חמק הקמח מתוך נפה רבת שנים,
כמות כפולה ומכופלת וחלילה וחס שלא תמצא בו חרק
ידיה לשות בבצק השמרים
בשמן תיסוך הבצק , אגלי מים פניה ושערה
שירתה מימי ילדותה תשמיע , בספניולית, לדינו
לה מור אינפזה קון אלאושוס, האהבה מתחילה בעיניים ,
ריסי עיניים לחות לה, רסיסי זיכרונות מבית אימא ואביה,
כאב עד כה תישא בליבה, כאב מר כילדה וכסבתא,
לעולם לא תשכח, יום וליל תבכה מה היה ואיך היה,
תיסוך בשמן אצבעותיה תגלגל נחשי ביסקושו
תטביע בם רשמיה ,אהבתה, עיצבונה ושמחתה
תיצור צורות בסכין, צורות של שיניים, שוחקות, שמחות
תחבר נחשי בצק לכעכי ביסקושו
תפזר גרעיני סומסום
תפזם שירה ספניולית תפזר שמחתה
ועוד כעך ועוד כעך נצמדו בתבניות רבות
אחד ליד השני, נאפו
מבקר עד רד ליל, תגלגל אמי ביסקושו להנאתה,
ניגונה, שמחתה ואהבתה ביסקושו,
בנדיבות פיזרה ביסקושו
תמיד תאמר, יש ברכה!
נתנה מלא ביסקושו, ועוד נשאר
מפינו נזל הריר, טעמו גן עדן, ונבלע אחד ועוד אחד, שני ושלישי
נגיסה ונגיסה נשמע צ'יק וצ'ק וצו'ק
וכמה מבסוטית ומרוצה אימא ויקטוריה בשומעה צ'ק וצו'ק,
בנעימה ילדותית שאלה: נו איך הטעם, ואיך הצו'ק והצ'ק שלי?
אין בעולם כביסקושו של אימא ויקטוריה.
מתוך "ירושלים - מאסף לדברי ספרות", כרך כג-כד, 2003.
|