|
לשוק מחנה יהודה הייה יושב ראש וועד מיתולוגי בשם חי לטיף ז׳ל . הוא היה מארגן מיידי פעם טיול לסוחרי השוק.
יום אחד בלבד רק לטבריה לכנרת היו עושים שאווי ( על האש) ושותים רק אקסטרה פיין ועארק. ומכייפים.
פעם אחת אמרו הסוחרים לחי: קח אותנו לאילת. אמר להם: אין בעייה, רק יום אחד לא מספיק, צריך יומיים. אמרו: אין בעייה.
נסעו החברה עם אוטובוס טייגר. התחילו לכייף כמו ילדים שתו רקדו ונהנו. נהייה ליילה, חשבו לוקח אותם למלון.
שעת לילה, חושך אימים. הגיעו למקום שנקרא באר אורה מחנה של גדנ"ע. 30 דקות נסיעה לפני אילת.
התחילו להתארגן הדליקו מנגלים חפלה.
פתאום החלה יללת צבועים זאבי פרא ועוד חיות שונות משונות.
כל הנשים ברחו לצריפים. בקיצור החפלה הסתיימה. לא לפני שנשמעו מהצריפים צעקות לאן הבאתם אותנו. ג׳יהנם.
בבוקר למחרת, חי לטיף אמר: היום נפנק אותכם. האוטובוס לקח אותם לאילת לחוף. לא הייה כלום אולי בית מלון אחד או שניים.
לפתע הגיע איזה יזם שטייל בחוף התעניין לגבי אותה חבורה וגילה שאלה סוחרים בשוק מחנה יהודה ומייד פנה לחי שהוא רוצה לעניין את
את הסוחרים בריכישת קרקעות צמוד לים.
מיד החלו הנשים במיוחד אימי להגיד בערבית. אכר דונייה בידו ידחק עלינה (רוצה לצחוק עלינו, המקום סוף העולם)
בקיצור לא קנו.
אבל בקבוצה היו כמה כורדים חכמים גאונים שהייתה להם חנות בשר בשוק. אפריים שלמה וכדורי אלה ז׳ל שאמרו הולכים על זה. ישבו
עם היזם ברצינות.
וייתר הסוחרים המשיכו בחגיגה הבשרים והשתייה.
והשאר כבר ידוע אימפריית מלונות אלה בלי עין הרע החלה מהטיול לאילת.
איך היו ההורים שלנו אומרים: כול שי מכתוב. ( הכל זה משמיים)
|