כשהייתי ילד בשכונה באו לאימא שלי ובקשו שתשלח ילד לקייטנה במועדון 'תקוותינו' אימא שמחה מאוד ורשמה אותי אבל שלחה אותי עם שני האחים שלי. כך יצא שנרשמנו אחד והגענו שלושה. אבל לזכותם ייאמר שאז לא עשו כל כך הרבה חשבון והייתה להם עוד סיבה כי הקייטנה הזו נתמכה על ידי משרד החוץ שהיו שכנים שלנו. הפעילות של הקיטנה הייתה בגן סאקר והגיעו ממשרד החוץ וביקשו שהקייטנה תהיה בסימן זולו ( לובנגולו מלך זולו ) כי רצו לחזק את היחסים עם אפריקה. אז לךמשרד החוץ התחיל יחסי חוץ טובים עם מדינת זולו. הגיע מישהו ממשרד החוץ ללמד אותנו שיר באפריקנית ולימדו אותנו שיר. בקיצור בסוף המחנה באו ממשרד החוץ ובא השגריר עם אוטו מפואר והרבה אנשים חשובים הקיפו אותנו ילדי הקייטנה והגננת ביקשה שנשיר את השיר לכבוד השגריר מזולו. התחלנו לשיר אבל התבלבלנו מאוד ואני לא יודע מי הציל את המצב כי פתאום השיר התהפך וכולנו פרצנו בשיר העממי הכורדי המוכר לכולנו ואפילו רקדנו 'אסטבוקי לילה, אסטבוקי ווי ווי' השירה החזקה של כולנו סחפה למרבה הפלא את השגריר מזולו וכל הסגל ממשרד החוץ שנילוו לשגריר הצטרפו בשמחה רבה למעגל ריקודים סוחף לצעדי השגריר מאפריקה. כך עזרנו אנחנו ילדי השכונה לחיזוק היחסים הדיפלומטיים בין ישראל למדינות אפריקה. עד היום יש לי בבית העתק תעודת תודה מהנספח הישראלי במשרד החוץ לקייטנה שלנו בשהייתה במועדון תקוותינו.