|
זה סיפור שסיפר לי מורה אחד שלי לפני כשלושים שנה בגרמניה. היה לו ילד בן ארבע והילד מאוד אהב לשמוע סיפורים וכל ערב היה בא אליו למיטה ומספר לו סיפור. מושיב אותו על הברכיים ומספר והילד היה מקשיב לסיפור. ערב אחד ואחר כך למחרת שוב היה מספר לו את אותו הסיפור וכך היו נוהגים לשבת יחד מדי ערב. ילדים אוהבים לשמוע את אותו הסיפור ואם אתה טועה הם מתקנים אותך, יגידו –אבא זה לא היה ככה.
יום אחד האבא היה מאוד עצבני ומאוד עייף ופשוט לא התחשק לו לספר סיפור, אז הוא החליט להקליט את עצמו במכשיר הקלטה. נתן לילד את הקלטת להקשיב לסיפור, שהרי ממילא זה אותו סיפור כל יום, בדיוק אותו דבר. הילד מכיר את הסיפור וככה יוכל לשמוע את הסיפור כל ערב ללא שינוי.
זה עבד יום, יומיים וביום השלישי הילד כבר לא היה כל כך רגוע וביום הרביעי היה ממש מתוח ועצבני ופנה לאביו ואמר – אבא אני רוצה שאתה תספר לי את הסיפור!
אומר לו האב – למה, אני הכנתי לך את הסיפור מוקלט בקול של אבא ואתה יכול לשמוע אותו עוד פעם ועוד פעם כמה שתרצה בטייפ הזה.
- אבל אבא, עונה הבן - אבל בטייפ הזה אי אפשר לשבת לו על הברכיים, כמו אתך אבא.
סיפור זה סופר במסגרת תרגיל בסדנה למספרי סיפורים בתאריך 27.3.08 בבית שמואל בירושלים. הסיפור סופר על ידי עמיקם תבור, יליד שייך אברק.
|