|
זהו סיפור הרפתקאות וידידות בין פיצי להרקולס.
כאן נביא את שמות הגיבורים של הסיפור והתיאור שלהם.
פיצי: קטנטונת בת ארבע וחצי, גרה בכפר של פצפונים, ביער בן שמן. הפצפונים עליכם לדעת הם אנשים קטנטנים מאוד טובים ומיוחדים. לפיצי שלנו שיער בצבע הדבש, עיניים בצבע ירקרק, היא אוהבת סיפורים ואוהבת ומשחקים.
הרקולס: ילד גדול, בן שש בכיתה א' בבית ספר רמון במודיעין. הרקולס אוהב חיות, ובני אדם וגם מאוד אוהב לעזור לאנשים. אוהב לטייל בטבע ואוהב להיות חבר טוב של כולם.
הכל התחיל בבוקר אחד כשאבא של הרקולס לקח אותו ליום כיף. הם נוסעים במכונית והם עוברים ליד יער בן שמן והרקולס אומר לאבא שלו.
הרקולס – אבא, תעצור רגע את האוטו, אני רואה פה עץ יפה ביער שאנחנו נוסעים לידו.
אבא –בבקשה הרקולס, אני מיד עוצר. עצר האב את המכונית בצד הדרך והרקולס יצא ממנה והתחיל להסתכל על היער היפה.
בחיים הרקולס לא ראה יער כל כך יפה. מה שהיה מיוחד ביער ומשך את תשומת ליבו יותר מהכל, היה שובל של פרפרים פרחוניים שעפו לתוך היער אל שביל קטן ומוזר.
- אבא, אבא תראה איזה פרפרים יפים אמר הרקולס ורץ ישר לתוך מעבה היער.
- הי, אל תדרוך עלי נשמע קול קטן מצויץ של מין יצור מוזר.
- אבא, אבא שמעת מה שאני שמעתי? לא שמעתי שום דבר אמר אבא של הרקולס והצית לעצמו סיגריה. אבא עוד פעם אתה עם הסיגריות המסריחות שלך?
- הרקולס, מתי תלמד לדבר יפה. אל תדרוך נשמע קול בכי מהאדמה. אבא, אבא אמר הרקולס, תראה תראה איזה ייצור מוזר אמר הרקולס התכופף אל האדמה והרים בכף ידו את הייצור הכי יפה שראה בחיים שלו מעודו.
- אל תהרוג אותי, נשמע קולה הבוכה של פיצי הקטנה.
- מה פתאום שאני אהרוג אותך.
- הו, שמעתי כל כך הרבה סיפורים על אנשים רעים ואבא שלי אמר לי להיזהר ולחזור מיד הבייתה.
- אני אף פעם לא ראיתי יצור יפה כל כך כמוך, בחיים אני לא אפגע בך לרעה ואפילו אני מוכן להגן עלייך, אם מישהו יאיים עלייך, אני אשמור עלייך. רק תעשי לי טובה תגידי לי מי את? ואיך קוראים לך, ואיפוא את גרה, ומי הם ההורים שלך, והאם יש לך חברים.
- שאל הרקולס בהתרגשות רבה.
- הו, הו הו כל כך הרבה שאלות. איזה מין ילד אתה, לא ידעתי שיש ילדים כל כך טובים בעולם כמוך וסקרנים כל כך שרוצים לדעת הכל. אתה רוצה לדעת הכל ואפילו מוכן להגן עלי. אתה ממש מקסים.
- איי את נהדרת אבל בכל זאת תעני לי לפחות על השאלה הראשונה שלי.
- טוב, אמרה פיצי, שמי פיצי ומזה אתה מבין שאני פצפונת וחוץ מזה כדאי שתדע שכל הכפר שלנו הוא כפר של גמדים.
- הרקולס, הרקולס, בוא מיד חזרה למכונית. נשמע קולו המצווה של אבא.
- אבא, אתה לא מבין, קורה פה נס, ממש נס אמיתי.
- הוו, הרקולס שלי, אתה שוב עם החלומות המטופשים שלך.
- אבא, אבא, אלה לא חלומות הנה תסתכל. הרקולס לקח בכף היד הקטנה שלו את פיצי והלך עד המכונית של אבא שלו שישב כבר ליד ההגה ואמר לו – אבא תסתכל.
- אבא של הרקולס נדהם. בחיים שלו לא האמין שיראה את הבן שלו מחזיק יצור כל כך חמוד וקטנצ'יק בכף ידו.
* * *
יום אחד קמה פיצי בבוקר והייתה עצובה מאוד. פתאום היא שומעת את הצעדים של הרקולס הענק בגינה. פיצי מציצה מהחלון ורואה את הרקולס. הרקולס! הרקולס! היא צועקת. מה קרה? למה באת?
- באתי להביא לך מתנה.
- מתנה? לי? מה פתאום? אין לי היום יום הולדת.
- - אני הרקולס מביא לך מתנה כי אני חושב שאפשר לתת מתנה למישהו גם ביום רגיל.
- למה? אתה ידעת שאני עצובה היום? אמרה לו פיצי.
- - אה, אני הרגשתי משהו ואני מאוד ממהר, אז הנה לך המתנה. אמר הרקולס והושיט לפיצי המופתעת קופסה ענקית וצבעונית ונעלם.
- פיצי שפשפה את עיניה וחשבה שאולי היא חלמה חלום. אבל לא כשפיצי ראתה את הקופסה היפה היא הבינה שבאמת הרקולס הביא לה את המתנה.
- בזהירות הסתכלה פיצי על האותיות הענקיות ולאט לאט התחילה לקרוא. "קופסת קסמים לילדים מופלאים".
- - ווא אמרה פיצי, בדיוק למתנה הזאת חיכיתי כל הזמן ביום ההולדת שלי ואף אחד לא נתן לי אותה. איזה כיף שהרקולס הוא חבר שלי.
- - אבא, אבא, קראה פיצי בהתרגשות.
- מה קרה, פיצילה שלי, למה את צועקת כל כך אמר אבא גמדונצ'יק לפיצי.
- אבא, אל תאמין אבל אתה יודע מי היה כאן?
- מי כבר יכול להיות בטח איזו נמלה קטנה.
- לא אבא, תתפלא אבל הרקולס היה פה ואתה יודע מה הוא הביא לי.
- הרקולס היה פה. מה הוא יכול כבר להביא לך?
- מה הוא יכול, את כל העולם הוא יכול להביא לי. אבל הפעם הוא הביא לי את המתנה הכי יפה, המתנה שחיכיתי לה כל החיים שלי.
- אבא גמדונצ'יק לא הבין בכלל למה פיצי מתלהבת כל כך.
- זה לא יכול להיות שהרקולס יביא לך מתנה?.
- אבא, תעצום עיניים אמרה פיצי וכשאבא עצם עיניים לרגע, זינקה פיצי אל הקופסה היפה ופתחה אותה מול אבא גמדונצ'יק הנדהם.
- הוא איזה קופסת קסמים מופלאה. מעודי לא ראיתי קסמים כאלה.
- אבא, בו שב איתי ונתחיל בקסם הראשון אמרה פיצי וישבה על השטיח, אבא גמדונצ'יק ישב לידה והתחיל ללמוד איתה את כל הפטנטים והקסמים ששיגעו אחר כך את כל הילדים שחיו במדינת הפיצפונים.
רגע חשבתי על משהו,אמרה פיצי היא עשתה קסם שהיא תהפוך לילדה ענקית בגודל של הרקולס והם יהיו חברים והוא ייקח אותה לבית ספר וכל הילדים ישאלו מי הילדה היפה הזאת. והרקולס לא יגלה לאף אחד. אבא גמדונצ'יק קרא את ההוראות בזהירות לקסם ההופך גמד לענק. בהוראה נאמר שיש להזהר מאוד ולשים לב לכמויות ולא לשכוח את הקסם הסודי על מנת לחזור ולהיות שוב גמד\ה בחזרה.
פיצי חזרה בלחש על הסיסמה המסתורית שלא נוכל לגלות לכם הקוראים כאן כי היא סיסמה סודית מסוכנת מאוד. לאלה מכם שישבעו לא לגלות את הסיסמה אנחנו מגלים אותה עכשיו ( באויר יש ריח של שמן חם )
אבל לסקרנים שבכם נוכל לגלות כי סיסמה זו מזכירה לנו את השיטה של הפיכת גרגרי סוכר לצמר גפן מתוק וענק.
ומאחר ואני סומך עליכם קוראי היקרים הנה לפניכם הסיסמה:
היום יום שלישי 14, בפברואר 2006. בשעה תשע בבוקר מחליט הרקולס ללכת לבקר את פיצי. לאן ילך? כמובן בשעה זו פיצי נמצאת בגן שלה הוא גן הגמדים או לייתר דיוק הגן השוכן בעיר של הפיצפונים.
זאת לדעת יש בעולם, אנשים ענקים, יש גבוהים, יש נמוכים, יש קטנים ויש גמדים. אבל הכי קטנים הקטנטנים ביותר הם עם הפיצפונים. זה עם של יצורים קטנים, חכמים, יפים ונבונים. בתוכם יש פצפונת אחת מקסימה וטובת לב ושמה פיצי.
ובכן כמו שאמרנו הרקולס מבקש מאבא שלו ללכת לבקר את פיצי.
- אבל אתה לא מבין הרקולס, פיצי בשעה כזאת בגן. גם לפיצפונים יש גן.
- אני מבין אבא, אבל אני מרגיש שמשהו לא בסדר איתה.
- טוב, אמר אבא, כי הוא הכיר את הרקולס וידע שאם הרקולס לא יראה את פיצי יהיה עצוב לו. אז הם נכנסו למכונית ונסעו עד שהגיעו אל השביל ביער. משם הלך הרקולס בזהירות תוך שהוא מסתכל יפה יפה לאדמה כדי לא לפגוע חס וחלילה באיזה פצפון שעובר שם.
- מהר מאוד הגיע הרקולס לכיוון הגן היפה של הפיצפונים. על שער הגן היה ציור של שלגיה ושבעת הגמדים אבל בשביל הפיצפונים שבעת הגמדים היו כמו שבעה ענקים.
- טוק, טוק דפק הרקולס על הדלת בזרת הקטנה של אצבעו ולפתע הופיעו כל הפיצפונים כשהם קוראים בשמחה. –הרקולס של פיצי הגיע, הרקולס של פיצי. הגננת הפיצפונת הייתה יותר רגועה ואמרה להרקולס – אוי חבל, בדיוק היום פיצי חולה.
- חולה, אמר הרקולס בדאגה מה קרה?
- היא הצטננה ואתמול אבא שלה לקח אותה לרופא ולכן לא הגיעה היום לגן.
- אוי, אמר הרקולס, אני רץ מיד לראות אותה אצל ההורים שלה, אמר והתחיל לרוץ.
- הי, אל תרוץ. אמרה הגננת, היא לא אצל ההורים שלה, היא אצל הסבים שלה. אבל הרקולס כבר לא שמע. הוא רץ ישר לבית של פיצי ושוב דפק עם הזרת אבל איש לא ענה לו מהבית כי כולם היו בעבודה. הרקולס היה עצוב מאוד ולא ידע מה לעשות.
- חשוב שנדע כי בימים ההם לא היו טלפונים לבני אדם והרקולס לא יכל להתקשר לאיש. בלב עצוב התחיל לחזור למכונית לאבא שלו שהמתין לו.
- מה קרה? שאל אבא את הרקולס. נו מה שלומה?
- היא חולה ואני לא הצלחתי לראותה, עכשיו אתה מבין אבא. אני הרגשתי שמשהו לא בסדר איתה לכן בקשתי ממך לבוא ולבקר אותה.
- אני מבין, אמר אבא והרגיש שעליו לעזור לבנו למצוא את פיצי.
4
ובפרק הבא יסופר איך הצליח הרקולס למצוא את פיצי ולבקר אותה ולספר לה סיפורים משמחים.
ימים אחדים עברו על הרקולס, ימים מלאי דאגה ועצב. מי יודע מה איתה? האם הבריאה? האם היא עדיין בבית של סבא וסבתא שלה? מדוע אני לא שומע ממנה דבר?. הרקולס היה מתהפך בלילה במיטתו מבלי יכולת להירדם.
- אני חייב לבוא ולבקר אותה שוב, החליט. למחרת בבוקר מבלי שאיש בבית ידע החליט הרקולס לעשות מעשה שלא יעשה.
הוא התגנב למטבח למקום ששם המחבוא של הממתקים בבית. לקח שתי חבילות שוקולד, חבילת סוכריות, חבילת במבה ורודה וקופסת בפלים שלמה. את כל הממתקים הוא הכניס לתוך ציפית של כרית ויצא מהבית בחשאי. איש לא הרגיש ולא שמע דבר. תוך שעה קלה מצא עצמו בשביל המוביל לכפר הפיצפונים, משהו באוויר הפעם היה מוזר. שקט שלא כתמיד שרר. הרקולס חש שמשהו קרה. לתדהמתו הרבה במקום שבו אמור היה להיות ביתה של פיצי עמד עגורן בנייה גדול, לידו הסתובבו כמה אנשים גדולים וביידהם גליונות נייר גדולים, מפעם לפעם עמד איש אחד שכובע מצחייה בפניו ומשקפי שמש כהים מכסים עיניו ונתן פקודות בקול קשה: לכוון את העגורן גבוה יותר! הוא אחז בטלפון סלולרי וצעק: תשלחו כבר את הדחפורים, אני צריך מכונית מלט כאן ומיד!
הרקולס הביט ולא האמין למה שעיניו ראו. הוא ניגש בפחד אל האיש עם כובע המצחייה וניסה לשאול אותו מה קרה לביתה של פיצי. אבל האיש צעק עליו וגירש אותו מהמקום: תסתלק מכאן ילד, אתה מסכן את חייך.
- אבל, רק רגע, ניסה הרקולס להגיד משהו. - בלי אבל, עוף לי מהעיניים, חברה שמישהו יסלק את החצוף הזה מכאן ומיד. דמעות עמדו בעיניו של הרקולס הוא לא הבין למה אנשים יכולים להיות רעים כל כך. הוא התרחק כשהוא אומר לעצמו אלה כנראה החיים. הוא עלה אל ראש ההר ואימץ את מבטו למרחקים, לפתע הבחינן בדמיות זערוריות במורד ההר נושאות על גבן רהיטים קטנים וסלים. לשמחתו הרבה הבחין בדמותה הקסומה של חברתו היקרה פיצי. הוא לא חיכה רגע ושעט במורד ההר. ענן האבק שהקים הסתיר הכל וכשתפזר הענן הוא שמע קול דק וקסום קורא: הרקולס. הוא הביט בה באהבה רבה ואמר בקול רך פיצי שלי. כל הפיצפונים עמדו והביטו בהרקולס. פניהם היו עצובות איש בעולם לא יכול היה לעזור להם במצב הזה.
הרקולס הביט בפיצי ואמר לה: אל תדאגי כולכם תהיו אורחים שלנו בביתינו. אנו נציל אתכם.
באותו רגע גמלה בליבו של הרקולס ההחלטה לפתוח במאבק להצלת פיצי ובני משפחתה.
זהו סיפור הרפתקאות שנכתב בעזרת רתם ומאיה. שובץ באתר ב - טז' אלול, תשס"ח.16.9.08.
הערה: כל הזכויות שמורות על כל המשתמע מכך.
|