רועי ילד חמוד ונבון, אהב מאוד את גן סיגלון. בכל ערב כשהלך לישון, ביקש לסגור רק מעט את הוילון כיוון שאהב לראות את עץ הצאלון, אשר גדל מחוץ לחלון.
לפני שנרדם ביקש סיפור אחרון, בעיקר אהב את 'החתול של אחירון'.
היום, אמר אבא, אספר לך על עכברון, שלקח את כל החברים לטיול בקרון. בכפר קטן גר ילד כבן חמש, ''בגילי'' קרא רועי, ''נכון'' ענה אבא והמשיך. לילד היו צעצועים רבים שמאוד אהבו עם הילד לשחק, המשחק שאהבו מאוד היה מחבואים, כולם ידעו להתחבא בכול פינות החדר ולהסתתר מתחת למיטה, לפעמים שיחק עם כולם אך, הכי אהב, את הטרקטור הצהוב עם הכף הגדולה.
בכול יום לאחר ארוחת הערב הילד ישב באמבטיה ושיחק עם הסירה והברבורים שידעו לצוף ולעשות גלים, אחרי שצחצח שיניים היה נכנס למיטה ומבקש חלום, 'היום אני רוצה חלום על רכבת ההפתעות' לפעמים הבקשות היו מתגשמות. דבר אחד הילד לא אהב, לסדר את הצעצועים בקופסא שנראתה כמו קרון של רכבת שבו כל אחד ידע את מקומו וליד מי הוא ישן, לצעצועים שהיו מאוד עייפים היה קשה להירדם על הרצפה או מתחת לשולחן.
פעם נשאר הרובוט צעצוע, מתחת למיטה וכל כך פחד, לכן נשאר ער כל הלילה, וביום המחרת היה עייף מאוד ובאמצע משחק התופסת נרדם על הכסא. כל ערב אמא ביקשה לסדר את החדר והילד בשלו 'בסדר אני אסדר' ונכנס למיטה לבקש חלום. לאחר שנרדם שמעו הצעצועים את העכברון האפור קורא לכולם לאסיפה דחופה.
אט אט, למרות שהיו עייפים, התאספו ליד הקרון, העכברון עמד על כף הטרקטור ואמר למפעיל 'הרם גבוה אני רוצה לראות אם כולם נוכחים', מגובה רב ספר את כולם, אך גילה שחסר חברו הטוב חתלתול קצר הזנב, 'צא לחפש אותו' ביקש עכברון מטייס המסוק, לאחר כמה סיבובים בחדר נמצא חתלתול קצר הזנב ישן מאחורי הארון. 'חברים וידידים יקרים התאספנו כאן כדי להחליט מה לעשות, שמעתי מכמה מאתנו שנמאס להם להיות בחדר הזה, שאין להם רצון להיות הצעצועים של הילד שלא דואג להם למנוחה לאחר שעות המשחק' קרא העכברון כשבידו הוא מחזיק את הרמקול של האוטו מכבי-אש, מכול עבר נשמעו קריאות 'נכון לי נמאס לישון לבד כל ערב' אמר החייל צעצוע, 'ואני לא אוהב להישאר מתחת לכסא' ענה נהג המשאית, 'לי תמיד צפוף מתחת למיטה' קרא בבכי הפיל העצוב, 'ובכן מה עושים' שאל העכברון.
'אני מציע שלא נשחק מחבואים' אמר הרובוט.
'ואני מציע שלא נקפוץ איתו על המיטה אמר השוטר.
לפתע נשמע קול בס וגבוה, היה זה נהג האופנוע שעדיין חבש את הקסדה הגדולה, 'אני אומר שנעזוב את הבית ונצא מיד, אולי כך הילד ילמד', קריאות כן כן הדהדו ברחבי החדר, 'בסדר הבנתי אמר עכברון, מחר אם הילד לא יקשיב לאמא וילך לישון בלי לסדר את הקרון אנו עוזבים'.
'חמודי הזמן לישון' קראה אמא 'סדר את החדר ושים את הצעצועים במקום' 'עוד כה דקות אמא' ענה,אך הנה כמו בכול ערב מצאו עצמם כל הצעצועים מפוזרים בבלגן גדול, הצפירה נשמעה היטב בכל החדר וזה היה סימן לכולם להתאסף, אחד אחד עלו על כף הטרקטור ומשם קפצו לתוך הקרון רק ההליקופטר נחת ללא עזרה למקומו הקבוע, לאחר שבדק כי כולם נמצאים אמר עכברון לקטר 'קדימה יוצאים לדרך' וכך מבלי שמשהו מבני הבית ירגיש יצאו הצעצועים עם מנהיגם עכברון יושבים בשקט בקרון לכיוון כיכר הכפר. הגיעו לכיכר והנה הם רואים המולה, מכול עבר הגיעו צעצועים, מי במשאית מי על עגלה ומי ברגל, לאחר כמה דקות של רעש ושאלות הסתבר שכולם כאן מאותה סיבה ,ילדים שלא מתייחסים יפה לצעצועים ולא מסדרים אותם במקומם כדי לנוח, 'יש לי מקום אליו נוכל ללכת ולהיות בו עד שנלמד את הילדים לקח קרא עכברון ברמקול של האוטו מכבי-אש, 'נלך למחסן שבקצה השדה של סבא איתמר, שם נוכל להיות מבלי שיגלו אותנו'. כל הצעצועים הלכו בשיירה עד שהגיעו למחסן של סבא איתמר, הדלת היתה פתוחה ולכן ללא היסוס נכנסו כולם ומיד הלכו לישון, רק עכברון המתין כמה דקות סגר את דלת המחסן והלך לישון.
''אבא אתה נרדם'' קרא רועי, ''כן ילדי מאוחר וגם אני כמו הצעצועים עייף, נלך לישון ומחר נמשיך'' ענה אבא , ''מבטיח'' שאל רועי, ''כן בוודאי'', ''לילה טוב אבא אני אוהב אותך'' אמר רועי ונרדם. אבא ידע שחשוב לקיים הבטחות לכן לפני השינה קרא רועי ''אבא ממשיכים'' אבא ענה ''אכן כפי שמבטיחים''. הבוקר עלה ואור נכנס מבעד לחריצים שבין עצי המחסן של סבא איתמר, ראשון התעורר נהג הקרון, הביט ימין ושמאל ולא הבין היכן ומה לשאול, שפשף עיניו בפליאה כשראה סוס צעצוע עם זנב פרוע, 'היכן אני ומי הסוס שישן לידי בעמידה, אולי הוא חולה בכאב בטן', לפני שקיבל תשובה שמע קול מוכר, 'הי עכברון היכן אנו ומי זה שמנסה להזיז את הקרון', עכברון קפץ נבהל, 'הייתי צריך להתעורר ראשון כדי לבדוק מה קורה מחוץ למחסן' אמר לעצמו, לפתע החלה המולה, הצעצועים מכל ילדי השכנים שבאו למחסן נבהלו, 'מה נעשה במחסן ועם מי נשחק' שאל חתלתול קצר זנב, 'אני רוצה הביתה' ילל מוקי ההיפופוטם. 'חברים יקרים, אלה מהבית של הילד שלי ואתם מבתי ילדים אחרים, אנו במחסן של סבא איתמר, באנו לכאן אמש בגלל הילדים שאנו גרים אצלם, הם לא מתייחסים אלינו יפה נחזור אליהם כשנדע שהם נחמדים עם ומתנהגים יפה לחברים צעצועים' אמר עכברון ברמקול .כולם הסכימו להישאר במחסן.
הילדים של הצעצועים שאמרו די, חזרו הביתה מהגן והנה הפתעה לא נעימה, 'אמא' קרא הילד 'אני לא מוצא את קרון הצעצועים, וגם לא את המשחקים' המשיך בקול עצוב, 'חפש מתחת לשולחן או בארון' קראה אמא בבואה לחדר, אמא מאוד הופתעה, בחדר לא היה צעצוע או חלק של צעצוע, 'שומו שמים להיכן נעלמו כולם האם האדמה בלעה אותם' אמרה האם. סבא איתמר כהרגלו בכל בוקר יצא עם כלבו 'נוש' לטייל בחצר, להביט ולבדוק מה שלומם של העלים ולספור את הפירות אשר על העצים, סבא איתמר אהב לקטוף פרח ולהביא לסבתא אשר הכינה את מטעמי הבוקר שאהב, היכן השארתי את המזמרה אתמול שאל את עצמו, 'בוא נוש תעזור לי לחפש בין הפרחים הרי אתה אלוף המרחרחים'. נוש קפץ דילג ריחרח ואף מעט חפר אך, לא מצא דבר, יש כאן עקבות בחול שמובילות לכיוון השדה, אמר נוש לעצמו, נוש היה כלב גששים כשהיה צעיר וקל רגליים, סבא לא הבין מדוע נוש מושך אותו לכיוון השדה, הרי במחסן לא הייתי ימים רבים ושם אין כמעט כלים, נו מילא רטן לעצמו אלך לי עם כלבי הזקן לראות לאן יוביל ומה במוחו מקנן.
הגיעו סמוך למחסן, עמד נוש ממרחק ונבח הב הב, סבא איתמר הציץ ואמר 'מדוע אתה נובח כלב מנומר' אך נוש בשלו המשיך הב הב, ניגש סבא לדלת המחסן פתח ולא האמין למראה עיניו, לפתע שמע קול 'כבו את האור אני רוצה להמשיך לישון', היה זה נהג המשאית שתמיד אהב להתעורר אחרון, עכברון שם אצבעו על שפתיו ואמר, 'הס הס, סבא איתמר תיכף נכנס', לא הספיק עכברון לסיים את המשפט והנה המולה גדולה, כל הצעצועים אל פינת המחסן רצו בבהלה, 'אימאל'ה' קרא 'חתלתול קצר זנב יש כאן כלב אמיתי. סבא איתמר הכיר את שפת הצעצועים, מאז שהיה קטן בקיבוץ צאלים, לכן לנוש מיד קרא שלא יגרום לאיזו צרה, 'מה הביא אתכם הלום' שאל ומיד הוסיף, 'אל נא תפחדו, אני סבא איתמר וזהו כלבי נוש המנומר', שקט ודממה ירדו על המחסן, והיחיד שדיבר היה בובת שפן. 'שלום לך סבא איתמר אנו הצעצועים של כמה ילדים, שאותנו בערב לפני השינה משאירים עצובים ומפוזרים, החלטנו לעזוב את כל הבתים עד אשר ילמדו כיצד מתנהגים'. 'הו הו הו' אמר הסב החמוד, 'אני יודע על מה אתה מדבר, יש לי נכד שגר בעיר ובתי כל ערב לאחר סיפור ושיר, מבקשת את הבלגן בחדר לא להשאיר, נכדי הבטיח והבטיח אך את כל הצעצועים והמשחקים היה משאיר, עד שיום אחד החליטו כולם שדי, לא שיחקו איתו או עם חבריו, אבל אתם מעשה אמיץ עשיתם, לכן אני לעזרתכם אבוא כדי לפתור את התסבוכת'. 'תודה לך סבא איתמר אנו שמחים שאליך באנו למרות המרחקים אך מה נעשה, אנו את הילדים מאוד אוהבים ורוצים לחזור אליהם שלא יהיו עצובים', אמר נהג האופנוע שעדיין את הקסדה לא הוריד. 'ברשותכם' קרא סבא איתמר.
'אלך אל מחר אל גן הילדים ואראה איך את הבעיה פותרים.
אדבר עם הגננת שאותה אני מכיר וגם אשאיר מודעה על הקיר.
את ההודעה אכתוב בחרוז ושיר'; ''ילדי גן טל החמודים והיקרים אם את הצעצועים אתם רוצים רצוי שתדעו, הבטחות מקיימים את המשחקים אוספים ואורזים אחרי שמשתמשים והחברים עוזבים הצעצועים אתכם מאוד אוהבים תנו להם אהבה וחיבוקים בעיקר לאלה הישנים ומעט שבורים כך תלמדו להעריך את החיים שמלאים הפתעות וחברים יקרים'' סבא איתמר אוהב אתכם.
בהפסקה הקריאה הגננת לכול הילדים את שכתב סבא איתמר, לאחר כמה דקות התאספו הילדים והחליט לשלוח מכתב לצעצועיהם בזו הלשון; ''אנו הילדים במגן טל ובכלל מבטיחים לשמור על הכלל חברים וצעצועים הם דבר יקר שעליו לא מוותרים כלל ועיקר. בערב לאחר חיבוק מאבא ואמא נלך לישון עם חיוך ובובה נחמה.
תודה לך סבא איתמר ולגננת טל אנו מבטחים לשמור על הכלל''
הפתעה גדולה ציפתה לילדים לאחר שהתעוררו משנת הצהרים, בכל חדר של כל ילד חיכו המשחקים והצעצועים, מי בארון, מי בקרון, מי בעגלה ולכולם שמחה וצהלה.
צים כל הזכויות שמורות ומוגנות
|
© כל הזכויות שמורות
|