סיפורים נוספים:
צלליות של חיות

עמוד הבית » סיפורים » סיפורי בעלי חיים » הצפור וגוזליה. מאת מרגלית טובי.

הצפור וגוזליה. מאת מרגלית טובי.
את הסיפור שמעתי מחברתי המספרת המופלאה לואיס צור. סיפרתי אותו לאחרונה בלאדינו, בבית-אבות קרית מטלון, בתחרות סיפורים, והוא זכה במקום שלישי. הנה הוא לפניכם:



על חוף הים, על סלע גבוה גרה צפור עם שלושת גוזליה. יום אחד ראתה הצפור שהים סוער מאד, הים משוגע. עוד מעט יגיעו המים אל הקן שלה ויקחו אותו איתם. הצפור נבהלה, מה תעשה? מיד לקחה את אחד הגוזלים ועפה איתו, לחפש מקום יותר בטוח. במעופה, פנתה אל הגוזל ושאלה אותו:

"בני, כשאני אהיה צפור זקנה ועיפה ואתה תהיה חזק וגדול האם גם אתה תטפל בי כפי שאני מטפלת בך עכשיו?"

השיב לה הגוזל מיד: "אמא, אני אהיה עבד שלך. אעשה כל מה שתבקשי"

"אתה שקרן... כמו אבא שלך" אמרה הצפור ונתנה לו נקירה בצוואר. היא הושיבה את הגכוזל על עץ גבוה. "ושלא תעז לזוז מפה עד שאביא את האחים שלך" אמרה הצפור.

היא חזרה אל הקן, הוציאה את הגוזל השני ושאלה אותו:

"אמור לי בני, כשאני אהיה צפור זקנה ועיפה, ואתה תהיה גדול וחזק, האם גם אתה תדאג לי כמו שאני דואגת לך עכשיו

" הכריז הגוזל "אמא, אני אעשה אותך מלכה!"

אמו נתנה לו צביטה ברגל , הביאה אותו אל העץ הגבוה והלכה להביא את הגוזל השלישי.

היא מצאה את הגוזל רטוב ומרעיד. מיד, הוציאה אותו מהקן ועפה איתו אל העץ. במעופה, שאלה אותו:

"בני, כשאני אהיה צפור זקנה וחלשה ואאתה תהיה גדול וחזק האם גם אתה תטפל בי כמו שאני מטפלת בך עכשיו?"

הגוזל שתק רגע ואחר-כך ענה:

"אמא, את יודעת שאני אוהב אותך מאד. , כשאת תהיי צפור זקנה, לי תהיה משפחה על הראש ואהיה טרוד מאד בטיפול בגוזלים שלי. אני לא בטוח אמא, שיהיה לי הזמן והכח לטפל בך כמו שאת מטפלת בי עכשיו."

האם נשקה לבנה ואמרה: "אמת דיברת בני. לא תוכל לטפל בי במסירות ובדאגה שבהם אני מטפלת בכם עכשיו כי תהיה עסוק בגוזליך שלך. אל תצטער בני, ככה זה בעולם זה הטבע. את האהבה והמסירות שאמא נתנה לך, אתה תתן הלאה, לילדים שלך. זה הטבע.

"אז מה יהיה, אמא, מי יטפל בך כשאני אהיה עסוק כל-כך?"

"אלוהים גדול בני, כמו כל הצפרים הזקנות, גם אני אסתדר". אמרה האם.


________


בתחרות הסיפורים בקרית מטלון סיימתי את הסיפור כך:

"אלוהים גדול, בני. אומרים, שיש בקרית מטלון בית אבות יוצא מן הכלל, ממש גן עדן לזקנים. אם יקבלו אותי, אולי גם אני ארשם לשם."

הסיפור נשלח על ידי המספרת מרגלית טובי.
© כל הזכויות שמורות

2. גן עדן לזקנים !
מאת: יצחק נמר 28/10/2011
אכן אלה החיים לצערי ! סיפור מהחיים לכן חייבים לדאוג לעצמנו בגילאים המתבגרים . ולהגיע כפי שהגדרת לגן עדן לזקנים . מעוניין מאוד לשמוע את הסיפורים שלך מבית אמא ואבא כי אני גדלתי גם למשפחה כמו שלך עם אותו הווי . דרישת שלום לאחיך מיצחק נמר מהרצליה בין דוד של שרה טובי ז"ל מרעננה .
1. אוצר השפע של הלדינו
מאת: אורי אביעד 03/01/2011
אמי ז"ל העבירה את מוסר ההשכל בצורה אחרת-מוטב שעשרה ילדים יהיו סמוכים על שולחנה של אם אחת מאשר אם אם אחת על שולחנם של עשרה ילדים.גם היא התכוונה לכך שטבע העולם הוא שהאדם מקדיש את כל משאביו לילדיו,וכאשר הורינו מזדקנים אנו עדיין עסוקים בסיוע לילדינו המתבגרים.אגב,מרגלית,עמיתתי למקהלתו של זאב אולמן ,בשנות ה90,אני מעיין באפשרות להזמין אותך להופעה יחד עם גילה חסיד באגודת האקדמאים למדעי החברה והרוח בישראל בה אני פעיל.
 
מפת אתר
|
תקנון האתר
עוצב על ידי לנה עצבה