|
עכבר אחד הגיע לפרקו והחליט למצוא לו את הכלה היפה החכמה והחזקה בעולם. אישה שלא אוכלת הרבה, שנותנת לו עצמאות מלאה ויופייה נישא למרחוק.
יצא לטייל והתבונן סביב והנה ראה את השמש מלאת יופי. מאירה את כל העולם.
פנה אליה ואמר לה - שמש, שמש, התינשאי לי?
השיבה השמש - מה מצאת בי? אמר לה - את יפה, חכמה ומאירה את העולם.
השיבה לו השמש - ברצון הייתי מתחתנת אתך, אבל עננה קטנה יכולה לכסות אותי, העננה היא חזקה ממני.
עזב העכבר את השמש ורץ לעננה וביקש ממנה להינשא לו. - איזו מחמאה נהדרת השיבה העננה, אתה גדול! אבל כדאי שתדע שהרוח היא השולטת בי, לאן שהיא רוצה היא מעיפה אותי. אהה, חשב העכבר ופנה לרוח - רוח, רוח הינשאי לי.
- אני? שרקה הרוח. - מי אני? כל הכוח שיש בי אינו יכול להפיל חומה זו, העומדת למרגלותיך.
אם כך פנה העכבר מיד אל החומה וקרא - חומה, חומה, הינשאי לי.
- שלחו אותך ללעוג לי, מכולם דווקא אתה נבחרת? הלוא בני מינך העכברים בי מקננים, וחופרים מחילות, עוד מעט אתמוטט ואין יותר חומה. הנה, הבט, אתה רואה שם את העכברה הקטנה, עוד רגע היא תזיז את האבן הקטנה מתחתיי ואני אתמוטט.
הבין העכבר את העניין ומיד ניגש אל העכברה שחייכה אליו והסכימה מיד לחיזוריו הנלבבים.
איזו חתונה זו הייתה? מי לא היה שם? השמש, הרוח, העננה וכמובן שהחתונה נערכה למרגלות החומה. מאז כל אחד מבין שעליו לקחת אישה רק מבנות מינו.
|