|
פעם ישבו כמה חברה ודיברו ביניהם על אורח חייו של בן המדבר והתווכחו ביניהם מי דיבר בעד ומי נגד. אמרו שהבדואי בור עני וחי מסמרטוטים ואין בו כל דבר מיוחד. החליטו ללכת לשבט בדואי ולבדוק יחד את הדברים מקרוב.
אעשה לכם את הסיפור קצר אחרי מסע של כמה שעות הגיעו למדבר והתקרבו אל האוהל הראשון. יצאה לקראתם נערה שאלו אותה אם היא לבד. ענתה אני ואלהים שאלו איפוא המשפחה. ענתה אבא הלך להשקות את המים במים "אל מיי באל מיי" ואחי הלך להלחם עם הרוח ברוח "אל ריח באלריח" ואמי הלכה להלחם באללה. בנתיים הגיע האבא וקיבל את פניהם בשמחה תפדלו מלכים בואו הזמינם להיכנס לאוהל משהתיישבו אמר להם שבו עבדים. חשש כבד התגנב לליבם שמא כבר נלקחו בשבי. מיד הוגשה להם תקרובת צלי, ואורז ונעימת רבבה. ועוגות מתוקות וקפה. אכל שתו ונהנו. שאלו את המארח מה פירוש ההסברים שנתנה ביתו.
פשוט מאוד השיב האב. יש לי מקשה של אבטיחים ירד מעט מאוד גשם השנה ירדתי לבאר להשקות את האבטיחים. מה הם האבטיחים? מים. השקיתי את המים במים ( אל מי באל מיי ) ובני יצא עם סוסתו שהיא מהירה כמו רוח לצוד את האיילה שהיא טסה כמו רוח ( אל ריח באלריח )ואשתי הלכה לבכות את ביתנו הקטנה שמתה בלידת כל בכי כזה הוא בבחינת התרסה ומלחמה באללה.
הודו לו על ההסבר המאלף ואז נפרד מהם 'לכו לשלום משוררים ומספרים'. עצר אחד מהם ושאל ומה זה פעם אנחנו מלכים פעם עבדים ועכשיו משוררים ומספרים, מה פשר הדברים?
- כן, ענה המארח - כשבאתם צריך בן המדבר לקבל אתכם כמו שמקבלים פני מלך. כשאתם כבר יושבים אתם דומים לעבד לשבוי. השבוי אינו מבקש דברים, מה שנותנים לו עליו לקבל. כך גם האורח אינו מבקש דבר מה, שנותנים לו זה מכובד בעיניו וכשאתם הולכים אתם דומים למספרים ולמשוררים. השיר או הסיפור שתספרו עלינו, חשוב שיהיה סיפור טוב וחיובי. לכן נברך אתכם בברכת המשוררים והמספרים.
נהנו האורחים והבינו שיכולים הם ללמוד עוד רבות מבן המדבר.
|