"פעם היו שני שודדים ששדדו שק גדול של אגוזים. הם לא סמכו אחד על השני, ולכן החליטו לחלק את השק אגוז אגוז. הם הלכו לבית הקברות בלילה ושמו שני אגוזים בשער בית הקברות, כדי שאם מישהו יכנס הם ישמעו את שני האגוזים נשברים. השודדים התחבאו במקום חשוך בין המצבות וחילקו את האגוזים: "אחד לך, אחד לי. אחד לך, אחד לי...". פלאח שעבר ליד בית הקברות שמע קולות והצמיד את האוזן לשער הברזל הקר. הוא לא האמין למה ששמע. הוא לא הבין האם אלו רוחות או שדים או גרוע מזה. הקולות חזרו שוב ושוב, כמו כישוף,"אחד לך, אחד לי. אחד לך אחד לי...". נסער הוא רץ אל הכפר והעיר את השיח', שמיד התלבש ובא אחריו, מנסה להבין את הסיפור המבולבל של הפלאח. גם השיח' הצמיד את האוזן לשער ושמע את אותו קול מעורר אימה "אחד לך, אחד לי. אחד לך, אחד לי...". מה היו המחשבות שעברו לשיח' בראש, זה אני לא יודע, אבל הרגליים שלו התחילו לרעוד כמו קנה סוף ברוח. באותו הרגע סיימו השודדים לחלק את השלל והשתתקו. העננים כיסו את הירח. לאחר מכן אמר השודד האחד לשני "עכשיו לך תביא את השניים מהשער". כשהשיח' והפלאח שמעו את זה, הם ברחו לכפר מוכי אימה. בכפר הם סיפרו, לכל מי שהיה מוכן להקשיב, על גבורתם".