|
אתם יודעים, הייתה תקופה שלא היה גוגל ולא טלבזיה ולא רדיו וכמובן עולם ללא טלבזיה וללא עיתונאים.בימים ההם נהגו השליטים להתחפש ולשוטט בשווקים ובכפרים, על מנת לרחרח וללמוד מה מרגיש העם כלפיהם. ומספרים שיום אחד הסולטאן עבדול חמיד ירום הודו התחפש לאחד מהעם, יעני הוריד את כל בגדי החמודות המפוארים שלו ויצא מחוץ לעיר והנה בכפר הראשון הוא מבחין מרחוק במחזה שמושך את תשומת ליבו. הוא רואה בית בודד מרוחק מעט מהשאר ולא רחוק מהבית אבן ריחיים גדולה שאליה קשור חמור המסובב את האבן וטוחן את הקמח וכל אותו זמן קשור פעמון לצוארו המשמיע צילצול מחריש אוזניים וממול בערך חמישים מטר משם ניצבת לה סוכת גפנים קטנה וכורסה בתוכה מלאה כרים וכסתות ובה מתרווח לו להנאתו כנראה בעל הבית.
מתקרב הסולטאן אליו, נהנה מהתמונה היפה שסיפק לו הטבע ושואל את בעל הבית למעשיו. - יא שייך , משיב לו הפלאח, אני מנצל את הזמן שלי לנוח, כל זמן שהחמור שלי עושה את העבודה וטוחן את הקמח.
–בסדר מקשה הסולטאן, אם אכן אתה רוצה לנוח, למה אתה צריך לשמוע כל הזמן את הצלצול המרגיז הזה של הפעמון, התלוי על צוארו של החמור.
-זה כל העניין בלי זה לא אוכל לנוח, משיב הפלאח ונימה של לעג קל נשמעת בקולו.
- אינני מבין, איך תוכל לנוח עם צלצול הפעמון ברקע?
- זה כל העניין קפץ הפלח וכעס רב ניכר בקולו – מה יש פה לא להבין, הרי כל זמן שאני שומע את הפעמון מצלצל, הרי זה סימן מובהק עבורי שהחמור עובד ואני יכול לנוח וברגע שהחמור יעמוד לרגע, הפעמון יידום ואז אדע שעלי לקום ולדרבן אותו שוב.
- אהה, חכך הסולטאן למשמע התשובה המחכימה. – ומה תעשה אם החמור פשוט יעצור מלכת ורק יסובב את ראשו על מנת שהפעמון יצלצל?
- תשמע ידידי, עונה לו הפלאח. שנים רבות אני חי כאן בכפר הזה ועוד לא פגשתי חמור עם ראש כראשו של הסולטאן עבדול חמיד. פסק הפלאח ולא יסף עוד.
גירסה נוספת
נסיך אחד עובר ליד בית ריחיים ורואה חמור מסובב את האבן הגדולה ופעמון קשור לצוארו. שואל את הטוחן בשביל מה הפעמון. עונה הטוחן – אם אני הולך לנוח, הרי כל זמן שאני שומע את הפעמון, אני יודע שהחמור מסתובב והעבודה הולכת.
- ברגע שאני שומע שקט, אני יוצא נותן שתי מכות והחמור ממשיך לעבוד.
שואל הנסיך ואם החמור עומד ומסובב סתם את הראש?
עונה הטוחן - תשמע ידידי, שלושים שנה אני טוחן ועוד לא פגשתי חמור עם ראש של נסיך.
|