בן 12 היה "אשר מזרחי" כשנבחר לייצג את השכונה בעדלאידע. מדי שנה היה מצעד של עדלאידע ברחוב יפו בירושלים וזה היה המצעד השני בגודלו אחרי מצעד יום העצמאות שזה סיפור בפני עצמו. התכוננו למצעד עוד לפני חנוכה, המון חזרות, לקחנו את המצעד ברצינות. מחלקת העירייה החליטה להשכיר בעמק המצלבה את אחד החדרים בכנסיה ושם בעמל רב בנה האומן "קדישמן" את הפיל שעליו היה צריך לעמוד אשר, ערום למחצה כמו טרזן האגדי. קהל הצופים הגיע מחופש, רובם היו מחופשים ל'קאובואים' והמון 'מלכות אסתר' וכמה אינדיאנים עצבנים. כמו סרט קומי מעין מערב פרוע וירושלים היתה הופכת לשושן הבירה. יושבים כולם במדרכות, מביאים סנדוויצים מהבית וגם שתיה שחס וחלילה לא נמות ברעב. לא הולכים לאף מקום בלי אוכל. אשר ,מתגורר היום בנויורק והשבוע ישבנו לדבר אתו על אותם ימים והוא נזכר כשרכב על הפיל, נתנו לו ארגז תפוזים והוא היה זורק אותם לצופים, כדי לתת לצופים הרגשה שהם ביער (לא זכור לי תפוזים ביער ) אבל התפוזים היו הזולים ביותר וגם מקומיים ועוד הוסיף לספר כי זכינו במקום ראשון. ועל זה קבלנו פרס, שני עמודי כדור סל בלי רשת, שהגיעו אחרי חצי שנה. השתמשנו בעמודים לשער במשחק הכדור רגל, (לך תביא עכשיו כדור לסל. ) עד שכבר גדלתי לא ידעתי ש"עדלאידע" זה לא מילה אחת וזה "עד לא ידע" וזה בכלל קשור לשתיית אלכוהול . את המצעד הגדול כמו מצעד העצמאות כבר השביתו וטוב שכך כי נשארנו מקום ראשון לנצח במצעדי העדלאידע בירושלים.