|
נולדתי וגדלתי בשכונת מזכרת משה. מלבד בודדים, כל השכונה היתה ספרדית ועל שלט בית הכנסת 'חסד ורחמים' בשכונה היה כתוב ס"ט שזה אומר ספרדי טהור.
הלא ספרדים בשכונה, לא היה להם תפקיד בכיר, לא יכלו להיות ראשי קבוצה, ראשי השכונה, אחראים במועדון השכונתי ועוד... אני הייתי חלק מהספרדים הטהורים. ,
יום אחד כשישבו הזקנים בפתח שער בית הכנסת וסיפרו סיפורים. הם הגיעו לספור השרפה של החנות של סבא שלי בשוק. פתאום מישהו אמר: מסקניקו אל עג'מי סימוריו דלסכורה, שזה אומר: מסכן הפרסי שמת מן הצער של שרפת חנותו. לא האמנתי למשמע אוזני.
הרי סבי עלה מדרום אמריקה ומה פתאום פרסי? זה לא טוב. זה בא עם הרבה סטיגמות.
רצתי הביתה, מחפש את אבי. מצאתי אותו בחדר קורא עיתון ושאלתי אותו מאיפה האבא שלו בא לארץ והוא אמר לי שסבא נולד בעיר שירז שבאירן.
הרגשתי כאילו קבלתי בוקס לבטן .
אתה בטוח? שאלתי אותו, הרי הוא דיבר ספרדית מצוין .
נכון, אמר לי אבי, הוא היה בדרום אמריקה הרבה שנים, אבל הוא לא נולד שם. הרי הוא היה שנים רבות החזן של צעירי פרס ברחוב אגריפס.
אז מה, אנחנו לא ספרדים טהורים, יללתי.
בטח שכן, סבא וסבתא בלו באו מסלוניקי ואמי היתה ממשפחת שאלתיאל המכובדת.
עזבתי את אבי בהרגשה כה קשה. ידעתי כי טהור אני כבר לא וכל פעם שהלכתי לבית הכנסת ורואה את השלט שבו כתוב ס"ט, הייתי מרגיש כמו בחור שחור שנכנס לבר לא רצוי.
שנים של סבל עברתי. הייתי חייב לדעת ספרדית יותר מכל חברי, לבזבז כסף יותר מכולם, שחס וחלילה לא יגיד מישהו "פרסי מדוני" רק כשעזבתי את הארץ והגעתי לנויורק, התברר לי כי היהודים הפרסים, הם העשירים ביותר ורובם גר בגרייט נאק.
רק אז הפכתי לפרסי. זה היה כבוד גדול. אולם לצערי לא התקבלתי במעונם, כי לא דיברתי פרסית.
כולם אמרו: איזה מין פרסי אתה, שלא מדבר פרסית. אז חזרתי להיות ספרדי ולילדים אמרתי שמה שהכי חשוב זה להיות בן אדם
|