בצער רב וביגון שמעתי שרוצים להרוס את בית הספר כי"ח (כל ישראל חברים או 'כורדים יודעים חשבון' ) 75% מהתלמידים היו כורדים בבית הספר והם היו השולטים בחצר ביד רמה.
פעם אמר המורה לאיזה תלמיד "
יש לך ראש של כורדי" חצי מהכיתה יצאה ועד היום לא יודעים מה קרה לאוטו שלו. כל כך הרבה זכרונות וחוויות.
כאשר הייתי שומע את הצילצול של הפעמון הנייד מבית הספר הייתי יוצא מהבית ורץ, עובר את הכביש ונכנס לשורה.
זוכר את המורים המסורים כמו אביגיל בנאי שהיתה נשואה לאחד מהאחים בנאי היחידי שלא היה שחקן או זמר.
המורה איתנה היפה, שהיתה מלמדת כיתה מעלי, המורה רינה עם שער אדום שחנכה את הכיתה מתחתי, גברת אפלבום הגרמניה שהיתה בוכה ביום הזכרון לשואה ובשאר השנה היתה מפחידה, המורה שינה שהיה מעיף נעליים בכיתה ואהב את תלמידיו (אני יודע שזה נשמע מוזר ) תמיד שאל אותם בסוף השנה איזה ציון הם רוצים בתעודה, המורה בן עמי שהיה מרביץ בהצבעות עם סרגל, גורביץ המורה לציור ששלח אותי לבית ספר בצלאל, הוא חשב שאני כשרוני לציור וגם משם זרקו אותי, אדון וגברת זילברשטיין מנהל ומורה לצרפתית, ודוד כהן המורה להתעמלות ואחרון
תרשיש מורה למלאכה שהיה מלמד אותנו לעשות תריסים ו
היינו שרים לו:
"תרשיש אין לו
מי ילווה לו
החתול אכל את שלו.
באחד הביקורים בארץ, כשהלכתי לבקר את אמא והיא אמרה לי טוב שבאת, עכשיו אני עושה קפה, נשב מהר בגלל שאני שומעת שצועקים בחוץ "
בארוד" מה זה בארוד שאלתי ולפני שהיא הספיקה לענות, שמעתי פצוץ שהחריד את כל הבית, זהו אמרה עכשיו אפשר לעבוד, מה זה? ומאיפה זה ?
סיפרתי לך שהולכים להרוס את הבית ספר ובונים בנין כלל, נורא כאב לי "
לא ישאר שום דבר מהימים ההם" איך שהיינו עומדים ברחוב עם שלטי עצור כדי להעביר את הילדים, זה לא היה קל עם הסוסים והחמורים שסרבו לעצור.
עוד מהלך למען העתיד ולמחיקת העבר...... אבל אני פה.