|
הכדור רגל הראשון שאני זוכר היה עם שרוכים ואנחנו היינו מכניסים לו סמרטוטים. לפעמים באיזו בעיטה לשער היה מגיע הכדור לשער (שהיה שני אבנים מכול צד) ואחריו היתה מגיעה איזו חולצה, או תחתונים שהיו בתוך הכדור. כמה שנים אחר כך נולד הכדור עם החור והיינו צריכים למלא אויר עם סיכה.
משאבת אויר לא היתה ,אז היינו מורידים אויר מכמה מכוניות שהיו חונות מחוץ לשכונה. אני זוכר משאית אחת בגלל גודלה חשבנו שלגלגליה יש יותר מידי אויר והיינו מורדים לה אויר כל שבוע עד שנתפסנו.
רק כדור אחד היה בשכונה ואם התפוצץ הלכה השבת. שלמה חפץ אחד הבחורים שחזר מאנגליה הביא אתו כדור פלא בלי סיכה ובלי שרוכים, היה בנוי משולשים קטנים. היינו הולכים אליו הביתה ומתחננים שיתן את הכדור לשחק "כל משחק לירה" הכריז, לא עובר את השעה לכול משחק.
החברה מתייעצים ומחליטים כי הקבוצה שתפסיד תשלם. היינו עולים על המגרש ונלחמים. יש פה סיכויים להפסיד לירה שכבר שלמנו מראש, שלמה היה אומר "כסף מול העין".
אני מנסה לדמיין את לבוש הקבוצה, אין מכנסי ספורט, אין נעלי כדור רגל, אין מגינים לרגלים. שחקנו על עפר, תמיד חזרנו פצועים כאילו חזרנו ממלחמה.
היחידי עם נעלי ספורט ומכנסים קצרים, היה ניסים לילה, שהיה יושב על הגדר ומחכה בסבלנות שיקראו לו לשחק ואני לא זוכר שאי פעם קראו לו לשחק. נעלי הכדורגל שלו היו תמיד מצוחצחים.
אבל כשהחלטנו לקנות כדור, כי לשלם לירה על משחק הייתה השקעה גרועה ,הלכנו גם לניסים שהשתתף בקניית הכדור והוא הסכים בתנאי שניתן לו לשחק, אבל כולם פחדו מנעלי הכדור רגל של השחקן הכאסח "תעלה במשחק הבא" אמרנו לו והוא חיכה ככה כל הזמן.
כשהלכתי לבקר אותו באחת הפעמים שבאתי לבקר בארץ, שאלתי את ניסים: מה קרה לנעלים?
והוא השיב לי עם נימה של עצב שהוא תלה כבר את הנעליים.
|