רבי זושא ישב באחת מהגלויות שקיבל על עצמו ולא היה לו מה לאכול, כבר כמה ימים לא בא אוכל לפיו. חשב לעצמו, אם היה עובר כאן איזה יהודי היה זוכה במיצווה גדולה , להחיות נפשו של יהודי (הוא עצמו) ואז שוב חשב לעצמו ולמה שאני לא אזכה במצווה הזו?
חיפש איזה דבר ערך יש לו, מצא את החגורה שלמותניו מכר אותה וקנה כיכר לחם ושמח שימחה גדולה שזכה במיצווה הגדולה והחיה יהודי שכמעט ומת ברעב (הוא עצמו) כך הם הצדיקים, כל מהותם הוא קיום מצוות הבורא.
הערה: הסיפור נשלח על ידי הגולש יצחק אלון ושובץ באתר ב - טז', אייר, תשס"ח. 21.5.08.