|
עשיר גדול היה נוהג לצאת מפעם לפעם לטייל בשוק לראות מה קורה בקרב העמכא. יום אחד הוא לובש את מיטב המחלצות שלו, הנעליים החדישות ויוצא לטייל והנה באמצע השוק מעשה שטן הנעל הימנית שלו נקרעת. הוא מחפש סנדלר ולאחר שהוא מסתובב כמה דקות הוא מבחין בסנדלריה קטנה ועלובה. הוא נכנס פנימה ומבקש מהסנדלר לתקן לו את הנעל. הסנדלר מקבל ממנו את הנעל, חותך, מדביק ותופר ומוסר לעשיר את הנעל.
העשיר בא לנעול את הנעל והנה הוא מבחין שהתפירה של הסוליה עקומה ובכלל התיקון הוא מכוער וגרוע. –מה קורה לך, זאת עבודה של בעל מקצוע, אתה סנדלר אתה? גוער בו העשיר.
– אנא סלח לי פונה אליו הסנדלר, אני עני ובקושי מתפרנס למחייתי ולי שמונה בנים ובנות והנה הבת הגדולה הגיעה לפרקה ואין לי במה לחתן אותה, ראשי מלא דאגות עד כי אינני מסוגל להתרכז בעבודה. כך אמר לו הסנדלר ומירר בבכי.
- בוא, אמר העשיר לעני שהלך אחריו. הגיעו לביתו של העשיר נכנסו לבית המידות שלו והעשיר ניגש לכספת שלו והוציא משם כיכר זהב ענקית. הגיש לסנדלר ההמום ואמר לו - קח לך את כיכר הזהב הזו וכל פעם שתצטרך לחתן מישהו מילדיך פרוס לך פרוסת זהב, מכור אותה ובכסף שתקבל תוכל למלא כל מחסורך.
אחז הסנדלר בהתרגשות בכיכר הזהב הלך לביתו ושמר אותה במקום מסתור. מכאן ואילך התחיל הסנדלר לעבוד בשמחה כשהוא חסר כל דאגה ליום המחר.
שמע עבודתו המדויקת יצא למרחוק. רבים באו לתקן את נעליהם אצלו ובמשך הזמן הקים הסנדלר מפעל לנעליים ושיווק את נעליו לכל המדינה וגם לחו"ל. לא עבר זמן והסנדלר הפך לאחד מעשירי הארץ.
יום אחד יצא הסנדלר העשיר לטייל לו בשוק והנה הוא רואה אדם ממרר בבכי. שאל אותו על מה ולמה הוא בוכה וכשהאיש הסביר לו שהוא עני ואין לו מה לאכול, לא לו ולא לילדיו, הזמין אותו לבוא לביתו.
ניגש למקום המסתור ונתן לאיש את כיכר הזהב ואמר לו - כשתצטרך כסף פרוס לך פרוסת זהב מכיכר זו, מכור אותה וכך לא תצטרך לדאוג יותר.
הבן אדם לקח את כיכר הזהב מלא ספיקות וכשהגיע לביתו לקח פטיש והכה על כיכר הזהב ולהפתעתו אכן רק ציפוי דק של שכבת זהב הייתה בכיכר ומתחת למעטה הזהב הדק היה גוש ברזל חלוד.
נדהם וכועס רץ לביתו של הסנדלר העשיר וקרא בכעס – למה רימית אותי, כיכר זו כולה ברזל ורק הציפוי שלה זהב. התבונן הסנדלר באיש ובכיכר הברזל שבידו ולאחר רגע של שקט אמר לו – מעניין גם אני קיבלתי ברגע של ייאוש את כיכר הזהב הזו, אלא שהגישה שלי הייתה שונה משלך. אני האמנתי במתנה, לא שאלתי שאלות ולא בדקתי אם באמת קיבלתי כיכר שכולה זהב ואילו אתה היטלת ספק, במתנה, לא האמנת שכולה זהב. אתה מבין, פנה הסנדלר לאיש - האמונה ללא שום פשרות, היא כיכר הזהב האמיתית. ובזכות אמונתי הצלחתי להגיע למה שהגעתי.
הערה: את הסיפור הזה שמעתי מפי תלמידת הסדנה למספרי סיפורים עוורים בירושלים. שם המספרת: מלכה קפלן. המספרת נמנית על חסידות חב"ד.
כל הזכויות שמורות על כל המשתמע מכך.
|