תמונות מעולמו של מנדלי מוכר ספרים.

 מי היה מנדלי מוכר ספרים? סופר? מספר? או סתם בלגולה ( בעל עגלה ) עם חוש הומור יהודי.

אמר מנדלי מוכר-ספרים:

יתברך הבורא וישתבח היוצר, שהוא מנהיג את הגלגלים בעולמות העליונים ואת בריותיו בעולם התחתון ומבין לכל הליכותיהם.  אין לך עשב שאין לו מלאך, שמכהו ואומר לו: "גדל!"  ואם עשב כך, קל-וחומר בן-אדם, וקל-וחומר בן-בנו של קל-וחומר אדם מישראל.  אין הדיוט קופץ בראש, אין שוטה נעשה פלא-יועץ, ואין עם-הארץ – חסיד ובור – משכיל אצלנו, אלא עד שכל אחד ואחד מהם המלאך שלו מכהו וכופאו להיות מה שהוא.  אף קבצנינו, מלאכי-השרת מכים אותם ואומרים להם: "פרו-ורבו, קבצנים!  בית-יעקב, לכו – וחזרו על הפתחים!"...

כל זה לא אמרתי אלא בשביל לספר לכם, רבותי, מעשה באדם מישראל, שהרים רגליו והלך על פי הדיבור למדינות-הים ואיים רחוקים מעבר להרי-חושך ועשה לו במסעיו שם גדול בכל עמי-הארץ.

ואני מנדלי, שכל כונתי תמיד להועיל לאחינו בני ישראל כפי מעוט כחי, לא יכלתי לכבוש את רוחי ואמרתי: עד שאחינו הסופרים, אשר קטנם עבה ממתני, יתעוררו מתרדמתם להעתיק את כל ספורי מסעות בנימין מתחלתם ועד סופם ולזכות בהם את ישראל, אשתדל להדפיס מהם לפי שעה קצור המסעות.  ובכן אזרתי כגבר חלצי ויגעתי, אף על פי שזקנה קפצה עלי ותש כחי, לא עליכם, להוציא מתוך אותו האוצר הגדול ענינים טובים ומועילים לבני ישראל ולספר אותם בלשוני, על פי דרכי.  הייתי מרגיש בנפשי כאלו רוח ממרום כופאני, מכה ואומר: "הקיצה, מנדלי, צא צא מאחורי התנור!  לך ומלא חפניך בשמים מאוצרות בנימין ועשה מהם מטעמים לאחיך, כאשר אהבה נפשם!" ובעזרת הנותן ליעף כח קמתי ויצאתי והכינותי מטעמים, והריני משים אותם פה לפניכם.  אכלו, רבותי, וישישו בני-מעיכם!

כל ימי – כך מספר בנימין השלישי בעצמו – כל ימי נתגדלתי בק"ק בטלון, בה היתה הורתי ולידתי, בה למדתי ודעה קניתי, ובה נשאתי, למזל-טוב, את זוגתי הצנועה מרת זלדה תחיה."  בטלון היא עיר קטנה באחד המקומות הנשכחים מרגל אדם,  וכשיזדמן לשם פעמים אחד מעוברי-דרך, משגיחים לו מן החלונות ומציצים מן החרכים, משתוממים ומשתאים: מי הוא זה ומאין זה, מה לו פה ומי לו פה, ולמה נתכוון בביאתו?  מפני שביאה בעלמא בלא כלום אי אפשר, וכי לחנם נושא אדם את רגליו והולך ובא על לא דבר! 

ובעצמם בני העיר בטלון רובם ככלם אביונים גדולים וקבצנים נוראים, לא עליכם, אבל הכל מודים שהם אביונים שמחים, קבצנים טובי-לב, ובעלי-בטחון משונים.

מנדלי הסתובב בעיירות וניסה בסך הכל להתפרנס בעולמו של הקדוש ברוך הוא כשאר יהודי בטלון. ושאר יהודי בטלון ממה התפרנסו.

"אם תשאל יהודי כסלוני ממה אתה מתפרנס כשאתה שואל את הבטלוני: רבי יהודי, במה אתה עוסק וממה אתה ניזון?

– ניזון, ממה אני ניזון, למשל?  הבל הבלים!  יש אלהים, היושב וזן את כל בריותיו בטובו הגדול.  מזון לא חסר ואל יחסר לנו,

–  אף על פי כן עסקך במה?  איזו אומנות או פרנסה מן הפרנסות בידיך?

–  יהי שם ה' מבורך.  אני, כשם שאני לפניך בקומתי וצביוני, למשל, מתנה טובה יש לי מאת השם יתברך:  פרקי נאה וקולי נעים!  והריני עובר לפני התיבה ומתפלל מוספים בימים הנוראים מוהל אומן אני ונוקד מצות, שאין דוגמתי בעולם, ופעמים מזווג זיווגים, גם אחוזת-עולם לי – כמו שאתה רואה אותי, למשל – מקום לשבתי בבית הכנסת.  אגב יש עמי בביתי – יהא נא הדבר כמוס עמנו – מעט משקה, למשל, יי"ש למכירה,

 הערה: טעימות קצרות אלה באות על מנת להתבסם ממעלותיה של השפה העברית במיטבה. התמונות הקצרצרות שולבו באתר ב - כא' טבת, תשס"ח. 1.1.08. רבות מיצירותיו שובצו כבר בפרויקט בן יהודה.

להאזנה לפתיחת הסיפור : 'ספר הקבצנים' לחץ כאן.