|
בכל שנה כשמגיע ר"ח כסלו ר' שלוימלה מתחיל להיות טרוד, ולמה? הרבה סיבות יש לו ולא את כולם הצלחתי לגלות. אבל שתי סיבות גיליתי באקראי ומתוך שהייתי קרוב אליו , עד כדי שמיעת אנחותיו התמידיות בעת תפילה או כל קיום מצווה שאליה התבקש.
ובכן, דאגה ראשונה שהטרידתו הייתה השגת שמן זית זך לנרות חנוכה. אבל לא סתם זך, אלא שבעל העץ זית יהיה שומר מצוות התלויות בארץ שחלילה לא ייכשל לאסוף הזיתים, כיבוש וסחיטה מעץ שלא נח בשמיטה כדת וכדין.
את מסיקת הזיתים הקפיד לעשות בעצמו וזאת כדי לעמול ולעשות לכבודה של מצוות השימוש בשמן הזית להדלקת נר חנוכה. ובדרך כלל מהשמן שנותר הייתה אשתו צפורה מדלקת נרות שבת וחג. וכך היה מנהגו בכל שנה: היה חוקר ודורש היכן יוכל למצוא עץ רצוי וברגע שמצא עץ כזה, סגר עם בעל הבית בדמים ובמילים וחותם על אגרת ומתחייב בתשלום כמוסכם ומרגע זה הוא טרוד עד לחנוכה הבא.
מבקר את העצים כאלו היו בניו הקטנים. היה בא אל העץ מסתכל עליו ועיניו זולגות דמעות ואומר בלבו ומנענע בשפתיו - ריבונו של עולם, שאזכה לעשות אור אמת בשמן שאפיק מפרי העץ הזה. היה מלטף את העץ ומביט על ענפיו כמסתכל על כלה אהובה ודמעותיו יורדות וזולגות על האדמה ומבקשות להרוות את צימאון שרשי הזית לעשותן לטיפות של שמן זית זך, להעלות בהן אור קודש.
דבקתי בר' שלוימלה על שום אמונתו התמימה ואהבתו את האדם ואת הטבע ובכל פעם כאשר היה מבקש ממני להסיעו אל עצי הזית, הייתי עוזב עצמי מכל עיסוקי ומסיעו אליהם. בסוף חודש שבט היה בא אלי עצור ושבוי בידי פריחת העצים ומבקשני לבוא עמו לראות בפירחי הזית העתידים להיות לזיתים עמוסי שמן. כשהגענו קרוב אל פרחי עץ הזית, היה נסגר אל תוך עצמו, עיניו סגורות וממלמלות שעה קלה. פקח עיניו, הסתכל על הפרחים ואמר - בע"ה, הפרח יהיה לפרי והצביע על רובד הפרחים שנשרו על פני הקרקע ולחש בצער - אה, לא זכו הפרחים האלו להיות לפרי ואני לא זוכה שיהיו לי לפירות.
בשובנו הבייתה הייתי שקוע בהנהגת הרכב והוא, לא פסק מלהתבונן במקומות של שדות והיה אומר - ראה כמה יפה ארץ ישראל. ראה כמה מיני עצים ופרות היא מצמחיה לנו. זכה הקב"ה ויש לו מי שמוכן למסור נפשו על ארץ הבחירה ולהפריחה. כשהגענו לאיזורים בנויים היה חוזר ומתפעל והיה אומר - כמה וכמה בנינים שלא היו אשתקד ישנם היום, יפים יותר גבוהים יותר, משתרעים על שטחים גדולים ובני אדם רבים מהלכים, עמלים ושוחקין. מה יפה המראה מה יאה המחזה והיה נרדם ושוקע בתרדמה עמוקה עד שהגענו חזרה למחוזנו.
עצרתי את המכונים התבוננתי בפניו וראיתי חוטים של חסד ואהבה משוכים עליהם ופחדתי להעירו שלא ינתקו החוטים היפים והזוהרים. כעבור זמן ממושך יותר מזמן הנסיעה. היה מתעורר מאיליו ורואה עצמנו ליד ביתו, ואומר לי – יפה, 'קפיצת הדרך' עשית לנו כל כך מהר הגענו.?
עלה הוא אל ביתו ואני אל ביתי עמוס מחשבות וקנאה באיש הזה. ובלב התפללתי הלוואי גם אני אזכה ביום מן הימים לראות, לאהוב ולחוש לפחות אחד ממאה שר' שלוימלה זוכה.
הרגעתי עצמי מעט וספרתי לרעייתי, אשר עבר עלי ואשר עובר עלי ומיד נרגעתי. ביודעי שבעוד זמן שוב נצא לדרך לראות את הזיתים בגידולם.
|