סיפורים נוספים:

עמוד הבית » סיפורים » סיפורי חגים » סיפורי חנוכה » נר ביער מאת דויד הכהן

נר ביער מאת דויד הכהן

נכתב על ידי: נילי אמיר-סגל

ליל חנוכה בבית הרבי. הבית מלא מפה לפה, כי כל בני העיירה התאספו ועליהם נוספו בני הכפרים והעיירות הסמוכות. כולם עומדים צפופים, והגבוהים שבין הקהל שומרים על החלון במזרח ועל הכן המיוחד שהועמד בשביל המנורה. לחש רחש והמיה והעיניים יוקדות, הלבבות הומים, כולם נדחקים, עולים זה על זה, והקטנים מטפסים ועולים על כל שולחן ועמוד.
כל העיניים נטויות לעבר דלת חדר הרבי. השמשים מתפרצים אל תוך הקהל לוחצים דוחקים בצעקה: "פנו דרך!" מופיעים המקורבים- יהודים עבדקנים לבושי אטלס ואבנטי משי ובידיהם המנורה המבהיקה. לאט לאט צועד הרבי, כולו מכונס בתוך עצמו, ידיו תקועות באבנטו הרחב והוא דומה בבגדיו הלבנים לכוהן הגדול. הוא עומד להדליק את נר החנוכה.
העיניים מסונוורות מרוב האור והזוהר המשתפכים בכל הבית. הנר הראשון דולק והרבי מברך ושר ונגינתו הערבה והעצובה עולה בלהבת נר החנוכה, עולה מעלה מעלה מעל לראשי הקהל, מעל לעיירה כולה אל חלל העולם, אל השמיים הנוצצים והשוקטים. נחה דעתו של הרבי. הוא מרוצה ושבע רצון: מנורה כזאת, קהל חסידים כזה! והוא שואל את עצמו: התיענה תפילתי? והנה הוא שומע בת קול מעליו: "מנורתו של בינוש נוצצת ומבהיקה יותר!!!" מיהו בינוש זה? הקהל כבר התפזר.

נר החנוכה דועך. באפלת הליל הולך הרבי, עובר ברחובות השקטים. הוא מגיע אל קצה העיר. הנה הגיע אל היער - והעצים מכוסים בפתיתי שלג לבנים. בין העצים מרחוק הוא מבחין באור מהבהב. מי מדליק אורות בחשכת הליל בעבי היער? בשקט, חרש חרש מתקרב הרבי אל האור. והנה, על יד קסמי עץ בוערים עומד לו בינוש המכונה "גוי", חבל עבה למותניו וקרדומו בידו. "מה מעשיך כאן, בינוש?" שואל הרבי. ובינוש, המכונה "גוי" מתנצל ואומר: "עברו חסידים ליד ביתי, רבי, והזכירו לי שהלילה ליל חנוכה.

כסף לנרות לא היה בידי, אז יצאתי אל היער, בקעתי עץ והדלקתי אותו".... דומייה מסביב. העצים פורשים את צמרותיהם ככוהנים ולהבת הקסם עולה מעלה מעלה ושופכת את אורה על פני היער כולו. אכן, מנורתו של בינוש המכונה "גוי" מבהיקה ומזהירה ונוצצת יותר!
© כל הזכויות שמורות
יח', כסלו, תשע"ב. 14.12.11
 
מפת אתר
|
תקנון האתר
עוצב על ידי לנה עצבה