איזה דגים

בס"ד  
לתלמיד\ה הכנתי סיפור זה והטמנתי בתוכו כמה המעקרונות שלמדנו עליהם בשיעורים. קרא\י וענה\י על השאלות.

שלום. קוראים לי הרשלה. אני המשב"ק ( משמש בקודש ) של רבינו, רבי ברוך ממעז'בוז'. הלוא הוא נכדו של הבעל שם טוב הקדוש.
כשאני בסביבה כולם צוחקים. בגלל זה רבי ברוך בחר בי כמשב"ק. כי אצל רבינו הכל מסודר. זמן זה זמן, סדר זה סדר.
הרבי חשש שמא מרוב סדרים ייפול בעצבות ולכן הביאו לו משמש משמח- כלומר אני.
כשנכנסתי בפעם הראשונה לחדרו, חיפשתי משהו על הריצפה. הרבי שאל אותי מה אני מחפש? אז אמרתי ששמעתי שנפלו פניו של הרבי וכעת אני מחפש את פני הרבי על הריצפה.
הרבי צחק בקול רם, והחסידים אמרו לי שדבר כזה לא קרה כבר המון זמן בגלל שהרבי מאוד מודאג מהמצב של עם ישראל.
האמת, מזל שהרבי צוחק ממני.
כי כשהרבי מקפיד, והוא הרבה פעמים מקפיד, זה מסוכן ממש.
אבל בגלל שאני מצחיק, הוא לא מקפיד עליי אף פעם.
אפילו לא בכל מה שקרה סביב שבת שעברה.
מה קרה?
טוב, הכל התחיל ביום ראשון לפני כן. הגיע מכתב בהול מברדיצ'ב.
נקשו חזק בדלת, הרבי אמר לי: הרשל'ה עזוב הכל ורוץ לראות מי זה.
עזבתי הכל. את המגש, עם קנקן התה (עליו השלום) עם הספלים, הסוכר והחלב. (מה אני אעשה, כשרבי אומר לי משהו אני מציית מייד! אמר לי לעזוב הכל, עזבתי הכל!)
פתחתי את המכתב וחשכו עיניי.
הרבי לוי יצחק מברדיצ'ב, מבקש לבוא לשבת, כדי לראות את הטיש של רבינו ברוך.
רבי לוי יצחק, הוא צדיק גדול.
העניין הוא שהוא בדיוק ההיפך מרבינו.
רבינו מקפיד על זמני תפילה. אצל רבי לוי יצחק- אף פעם לא יודעים מתי הוא מתחיל ומתי מסיים.
לפעמים הוא תפוס במחשבותיו הרבה זמן לפני התפילה,  עומד עם הטלית על הכתף ואומר, איי אבא, כמה שאני אוהב אותך, איי אבא כמה שאני אוהב אותך, ככה אוליי עשר פעמים. (למרות שאני בטוח שה' הבין את זה על הפעם הראשונה)
לפעמים מרב התלהבות הוא מתחיל לרקוד ולצעוק בתפילה.
ואילו רבינו- התפילה שלו- תפילה מלכותית. שקטה, מנומסת, אצילית.
והאוכל- אצל רבינו הדר מלכות. מעולם לא התכופף בפני האוכל- אלא מעלה אותו אליו.
רבי לוי יצחק-בוצע את המאכלים- זורק מהם לחסידים שבולעים את מאכלי הצדיק בשקיקה.
ובכלל, אני יכול להביא עוד הרבה דוגמאות.
בקיצור זה לא נראה לי מתאים בכלל.
נכנסתי לחדר ואמרתי לרבי ברוך אל תשאל מה היה כתוב במכתב.
(למה תמיד שאני אומר אל תשאל- דווקא אז שואלים?)
הרבי שאל, ואני אמרתי שאני לא רוצה להביע דיעה אבל לא נראה לי מתאים שרבי לוי יצחק יבוא לשבת. (מהסיבות שהזכרתי)
בנתיים מזגתי תה חדש.
ואז הרבי אמר לי לעזוב הכל ולכתוב מכתב תשובה- שבאמת זה לא כדאי.
(טוב, כבר הבנתם מה קרה לתה, הקנקן, הסוכר, הספלים והחלב)
ישבתי וכתבתי מכתב תשובה.
(רק בהתחלה טבלתי את הקולמוס בחלב במקום בדיו, אחר כך סידרתי את זה)
שלחתי את המכתב. וזהו.
ביום רביעי, בדיוק כשאני הולך עם התה. שוב נקישות רמות בדלת.
(לא נורא התה, והספלים, עושים לי הנחה בחנות של כלי הבית)
ומה אני רואה שכתוב במכתב?
רבי לוי יצחק מבטיח להתנהג באיפוק ובנימוס, העיקר שיראה את השולחן הטהור של רבינו ברוך.
טוב, הרבי הסכים מייד. הוא אמר שזו זכות גדולה לארח צדיק כזה.
אני- נלחצתי.
בקיצור, רבי לוי יצחק הגיע, התפלל בשקט. (אני ראיתי על הפנים שלו שב "לכה דודי" ממש התחשק לו לקפוץ ולרקוד לכבוד ה', אבל הוא התאפק)
בקידוש הקשיב בשקט. (שמעתי שאצלו, הכוס של הקידוש נשפכת מרוב התלהבות, אבל כאן הקשיב בשקט)
ואז הגיע שלב ההגשה. אני צריך להגיש את הדגים. חשוב להדגיש! דגים זה לא תה! לדגים יש רוטב אדום, יש כאן אורחים, זה לא צחוק. אני החזקתי את מגש הדגים חזק, חזק! בשתי ידיים. הבנתי שהפעם אני חייב לשמור עליו שלא ייפול!
עברתי בין המסובים, שאלתי כל אחד איזה דג הוא רוצה, חילקתי לכולם, וכלום לא נשפך ברוך ה'.
ואז הגעתי לצדיק מברדיצ'ב. שאלתי אותו- איזה דג הרבי אוהב?
אוהב? שאל אותי הרבי בתמיהה?
כן, עניתי, תוך כדי שאני מחזק את אחיזתי במגש. איזה דג הרבי אוהב? קציצה? פרוסה? קרפיון? סלמון?
ואז הרבי מברדיצ'ב קם על שתי רגליו, והתחיל לרקוד?
אוהב? אני אוהב רק את ה' רק את ה' אני אוהב! רק את ה' אני אוהב!
ככה הוא רקד ורקד בהתלהבות, הפנים שלו היו אדומות, הוא נראה כמו מלאך, ואז כשהרים את ידיו, העיף את המגש ורוטב אדום נשפך על הקפוטה הלבנה של רבינו רבי ברוך!
אוי! אוי! חשבתי שהעולם נחרב!
ניסיתי להרגיע את עצמי, הרי אני לא אשם. הפעם באמת החזקתי את המגש חזק בשתי ידיים!
אבל פחדתי שהרבי יקפיד! פחדתי שתתפתח פה מחלוקת שאחריתה מי ישורנה!
אבל לא, הרבי ברוך חייך והמשיך את הסעודה בשמחה גדולה.
שאר השבת עברה בשקט.
ביום ראשון הרבי ציווה עליי לא לכבס את הקאפוטה!
הרבי אמר הקאפוטה הזו ספוגה באהבת ה' אני רוצה שתשאיר עליה את הכתם לזיכרון עולם.

הערה: נביא כאן את השאלות ההציג המורה לתלמידיו בעקבות הסיפור.
 

שאלות על הסיפור:
1. מיהי הדמות הסטטית ומי הדמות האקסטטית בסיפור?
2. מהו המאורע המחולל?
3. מהי סצנת השיא?
4. מהי ההתרה? (קתרזיס)
5. כיצד בא לידי ביטוי בסיפור- העיקרון הקומי- עיקרון ההישנות?
6. הסיפור מסופר מנקודת מבט של מי?
7. כיצד זה משפיע על הסיפור?
8. נקודת מבט של סיפור בולטת מאוד אצל ילדים קטנים. היזכר\י בסיפור שילד קטן ממשפחתך סיפר ולדעתך הייתה לנקודת המבט שלו השפעה על הסיפור. (השפעה מצחיקה, או השפעה אחרת)
9. בקשר לעיקרון ההישנות- האם את\ה מכיר\ה למשל סדרה של בדיחות שמצחיקה יותר בגלל שהיא סדרה? אולי קומיקס מהסוג הזה? הבא\י דוגמא.
זהה\י בסיפור עולם פנימי שיהיה קשה להעבירו בסרט. הצע\י פיתרון.

כאן מובא הקישור לאתר של המספר והרושם רענן זיו: