|
הזיכרון לא כמו שהיה פעם.
היה היו שלוש סבתות חברות שאהבו אחת את השניה. ומאחר והזיכרון שלהן כבר לא היה כמו פעם והתחילו לשכוח דברים, הן החליטו לעשות סדר לפחות בביקורים שלהן אחת אצל רעותה וקבעו שמהיום והלאה יפגשו בצורה מסודרת כל פעם בביתה של אחת מהן. ובכן קבעו להיפגש בימי שני רביעי וחמישי לפי הסדר כל פעם בבית אחר.
הגיע יום הביקור אצל הראשונה והיא קראה לנכדה וביקשה ממנו לעזור לה להכין כיבוד וגם לכתוב לה על פתק את סדר הכיבוד על מנת שלא תשכח ואכן הוא לקח פתק ורשם דבר ראשון קפה, אחר כך פירות ולבסוף עוגה. והכין לה את הכוסות והכיבוד ויצא מהבית. ואכן שתי החברות מגיעות והיא מקבלת אותן והן יושבות ומפטפטות ועובר זמן ופתאום היא קופצת ואומרת – אתן כבר יותר משעה כאן ואפילו לא כיבדתי אתכן במשהו. הולכת למטבח רואה את הפתק, דבר ראשון קפה. מכינה קפה ומגישה. הן שותות, לוקחת את הכוסות למטבח שוטפת אותן ומחזירה למקום. שוב ממשיכות לשוחח ופתאום היא קופצת – אוי אתן כל כך הרבה זמן ואפילו לא כיבדתי אתכן. הולכת למטבח מתבוננת בפתק ורואה שכתוב דבר ראשון קפה. מכינה קפה ומגישה להן. הן שותות, מסיימות. לוקחת את הכוסות שוטפת ומחזיר למקום ושוב חוזר העניין . ככה נגמר הביקור והחברות נפרדות ממנה. במדרגות הן יורדות ואחת אומרת לחברתה – תראי איזו חוצפה יש לה, שלוש שעות אנחנו יושבות אצלה ואפילו כוס קפה לא הגישה לנו
כשחוזר הנכד הבייתה הוא מתבונן בכיבוד ורואה שהכל על מקומו. הכוסות נקיות, גם הפירות והעוגה נשארו בדיוק כמו שהכין אותם. – מה קרה? הוא שואל את סבתו – מה שכחת לכבד אותן.
- מה פתאום היא משיבה לו – הן פשוט לא באו, כנראה שכחו שקבענו להיום.
|