בתאריך 12.3.08 בשעות הבוקר אני משוחח עם בלפור חקק ותוך שיחה מזמין אותו למופע שלי – רק רגע, אני מוסיף, אני חייב לרשום זאת על מנת לא לשכוח. - אתה יודע, אני מוסיף – בגיל שלנו, אם אנחנו לא רושמים אנחנו שוכחים.
- כמו הסיפור על זוג הזקנים בבית האבות, משיב לי בלפור.
- איזה סיפור? אני שואל.
- אתה בטח מכיר את הסיפור, משיב בלפור.
- לא, ספר!
- זוג אחד ישב בבית אבות והאישה פונה לבעל ומבקשת שילך ויקנה לה עוגת שוקולד.
- בסדר, משיב הבעל.
- עם הרבה קצפת! מוסיפה האישה.
- בסדר, משיב הבעל.
- תרשום! תרשום! שלא תשכח, אומרת האישה.
- אין צורך משיב הבעל, אני אזכור.
- ועם דובדבן על הקצפת! מדגישה האישה.
- בסדר אומר הבעל.
- תרשום! מבקשת האישה.
- לא, זה בסדר, משיב הבעל והולך. אחרי רבע שעה, חוזר הבעל עם מנה שוורמה בפיתה ביד.
- ואיפה הקטשופ? שואלת האישה, שכחת את הקטשופ! אמרתי לך שצריך לרשום!
סיפורון זה נרשם מפי הסופר בלפור חקק, בעת שיחה טלפונית איתו ב - ה', אדר,ב', תשס"ח. 12.3.08.
|