|
אני מגיש את הסיפור שהוקלט על ידי, מילה במילה כפי שהורד מסרט ההקלטה המגנטי, הסיפור מסופר על ידי המספרת גלילית לאה, שהכירה היכרות אישית את הסופר ש"י עגנון. הסיפור הוקלט ( בשנות השבעים ) באוטובוס אשר יצא מחיפה לכיוון ירושלים.
- בא פורים ואני ידעתי שעגנון נשאר באשקלון. ידעתי שהוא שכר דירה בעיר מפני שאשתו סבלה בירושלים מהכפור. חשבתי: זה יהיה יפה אילו הייתי מביאה לו משלוח מנות. אבל מה לי ולעגנון? העניין לא הסתדר, אבל הרצון היה.
מאוחר בלילה, אולי בשתים עשרה, פתאום דפיקה בדלת. אני פותחת. עומד שם עגנון בכבודו ובעצמו, מחזיק משהו שנראה כמו עוגה ובקבוק יין ואומר: גברתי, הבאתי לך משלוח מנות.
מתברר שעגנון לא זכר את הכתובת שלנו ואת שם משפחתינו, אלא רק זאת, ששמו הפרטי של בעלי הוא יצחק ושהוא איש גבוה עם שפם שחור. עגנון דפק על כל הדלתות בסביבה ושאל: גר כאן איש שקוראים לו יצחק, גבוה עם שפם? כך הלך מחמש אחרי הצהריים, ורק בשתים עשרה בלילה הגיע לביתנו להביא משלוח מנות.
הערה: הסיפור נשלח לעיתון הארץ ופורסם בשעתו במדור הספרותי שם יומיים לאחר שהגיע למדור.
רשם יהודה עצבה מפי: גלילית לאה.
|