|
נחום איש גמזו
ומפני מה קראו לו נחום איש גמזו? מפני שעל כל דבר שהגיע לו היה אומר "גם זו לטובה". פעם אחת בקשו ישראל לשגר דורון לקיסר. אמרו מי ילך? ילך נחום איש גמזו, שמלומד בניסים הוא.
דגרו בידו מלוא ארגז אבנים טובות ומרגליות. הלך ולן בפונדק ופתחו את הארגז ונטלו כל מה שבתוכו ומילאוהו עפר.
כשהגיע לקיסר, פתחו ארגזו וראו שהוא מלא עפר. אמר המלך: מלגלגים עלי היהודים, בקש להרגו.אמר: גם זו לטובה!
בא אליהו ונדמה לקיסר כאחד משלהם, אמר: שמא עפר זה מעפר אברהם אביהם הוא: שכשהיה אברהם זורק עפר נעשו חרבות, קשין- נעשו חיצים, שנאמר: "יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו"
היתה מדינה אחת שלא יכול המלך לכבשה, בדקו בה את העפר וכבשוה. הכניסוהו לגנזי המלך ומילאו ארגזו אבנים טובות ומרגליות ושגרוהו בכבוד גדול. בחזירתו לן באותו פונדק.
אמרו לו: מה הבאת עמך שעשו לך כבוד גדול כל כך?
אמר להם: מה שנטלתי מכאן הבאתי לשם.
סתרו ביתם והביאו עפרו למלך. אמרו לו: אותו העפר שניתן לך- משלנו היה. בדקוהו ולא מצאו כך, והרגום.
אמרו עליו על נחום איש גמזו, שהיה סומא משתי עיניו, גדם משתי ידיו,קטע משתי רגליו וכל גופו מלא שחין.
ורגלי מיטתו מונחות בספלים של מים, כדי שלא יעלו עליו נמלים.
פעם אחת הייתה מיטתו מונחת בבית רעוע, בקשו תלמידיו לפנות מיטתו ואחר כך את הכלים. אמר להם: בני פנו את הכלים ואחר כך פנו את מיטתי, שמובטח לכם כל זמן שאני בבית, אין הבית נופל.
פינו את הכלים ופינו את מיטתו- ונפל הבית.
אמרו לו תלמידיו: רבי, וכי מאחר ואתה צדיק גמור אתה למה עלתה לך כך? אמר להם: בני, פעם הייתי מהלך בדרך לבית חמי והיה עמי משוי שלושה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים. בא עני אחד ועמד לי בדרך ואמר לי: רבי פרנסני. אמרתי לו: המתן עד שאפרוק את החמור. לא הספקתי לפרוק את החמור עד שיצאה נשמתו. הלכתי ונפלתי על פניו ואמרתי: עיני שלא חסו על עיניך – יסומו. ידי שלא חסו על ידיך – יתגדמו. רגלי שלא חסו על רגליך – יתקטעו. ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי: כל גופי יהא מלא שחין.
אמרו לו: אוי לנו שראינוך בכך!
אמר להם: אוי לי אם לא ראיתוני בכך.
בהקשר למוטיב זה בו הכל עושה השם לטובה ראה גם את הסיפור הבא.
|