|
מעשה בנערה שהיתה הולכת לבית אביה, והיתה מקושטת בכלי כסף וזהב וגם יפת תואר. ותעתה בדרך
והלכה בלא ישוב. כיוון שהגיע חצי היום צמאה ולא היה לה לוויה. ראתה באר וחבל של דלי תלוי עליה אחזה
בחבל ונשתלשלה וירדה. לאחר ששתתה ביקשה לעלות ולא יכלה. היתה בוכה וצועקת.
עבר עליה אדם אחד ושמע קולה ועמד על הבאר והציץ בה ולא היה יכול להבחין. אמר לה מי את? מבני אדם
או מבני המזיקין? אמרה לו מבני אדם אני. שמא מן הרוחות את ומתנכרת עלי? אמרה לו לאו. השבעי לי
שמבני אדם את, נשבעה לו. אמר לה מה טיבך? ספרה לו כל המעשה. אמר לה אם אני מעליך תנשאי לי. אמרה
אמרה לו הן. העלה, כיון שהעלה ביקש להיזקק לה מיד. אמרה לו מאיזה עם אתה? אמר לה מישראל אני וממקום פלוני אני וכהן. אף אני ממשפחת פלוני בני אדם ידועים ונקובי שם, אמרה לו עם קדוש כמותך שבחר בך הקב"ה וקידשך מכל ישראל אתה מבקש לעשות כבהמה בלא כתובה ובלא קידושין? בוא אחרי אצל אבי ואמי ואני מתארסת לך נתנו ברית זה לזו וזו לזה. אמר לה מי יהיה עד ביני וביניך?
והיתה חולדה אחת עוברת כנגדן, אמרה לו השמים וחולדה זו ובאר זה יהיו עדים שאין אנו מכזבים זה בזה.
הלכו כל אחד לדרכו. ואותה הנערה עמדה באמונתה וכל מי שהיה תובעה היתה ממאנת עליו. כיון שהחזיקו בה
התחילה לנהוג עצמה נכפית ומקרעת בגדיה ובגדי כל מי שהיה נוגע בה, עד שנמנעו בני אדם ממנה. והיא היתה משמרת בריתה לאותו האיש.
והוא, כיון שעבר מכנגד פניה תקפו יצרו ושכח והלך לעירו, ונפנה למלאכתו ונשא אשה אחרת ונתעברה וילדה בן זכר. כשהגיע לג' חדשים חנקתו חולדה. ועוד נתעברה וילדה זכר ונפל לבור, אמרה לו אשתו- אם כדרך כל אדם היו מתים בניך הייתי אומרת צידוק הדין. עכשיו שמתו מיתה משונה אין זה בלא דבר, אלא ספר לי מה מעשיך. גילה לה כל המעשה, נתגרשה ממנו אמרה לו לך אצל חלקך שנתן לך הקב"ה. הלך ושאל בעירה אמרו לו נכפה היא, כל מי שתובעה כך וכך עושה לו. הלך אצל אביה פירש לו כל המעשה אמר לו אני מקבל כל מום שבה, העמיד עליו עדים בא אצלה התחילה לעשות כמנהגה. סיפר לה כל מעשה חולדה ובור, אמרה לו אף אני בבריתי עמדתי. מיד נתיישבה דעתה ופרו ורבו בבנים ובנכסים.
|