קבר שייך הוא מבנה קטן עם כיפה עליו. אבל יש בארץ, באבו כביר, קבר שייך גדול יותר , ולו תשע כיפות. זה הקבר של שייך עלי. יש כמה קברי שייך קטנים ובעלי כיפה אחת הנקראים גם הם הקבר של שייך עלי – סידנא עלי בהרצליה, למשל. מדוע יש תשעה קברי שייך עלי, ומדוע זה שבאבו כביר הוא בעל תשע כיפות – הקשיבו ואספר לכם.
לפני הרבה, הרבה זמן הייתה בצורת קשה בארץ. כל החורף לא ירד גשם, ובחורף שאחרי כן שוב לא ירדה אף טיפה. היה רעב קשה, וגרוע מזה, המעיינות חדלו מלזרום, והבארות יבשו ממים.החלו האנשים לעזוב את בתיהם וכפריהם. שממו הכפרים מאדם.
רק בכפר קטן אחד נשארה אישה חולה אחת, יחד עם בתה. היא הייתה חולה מכדי לעזוב עם שאר האנשים, ובתה הקטנה סרבה לעזוב אותה ולהשאיר אותה לבד בלי מישהו שיהיה אתה ויטפל בה.
והאישה קודחת מחום, מתהפכת על משכבה, ולוחשת "מויא, מויא" – מים, מים. ובכד אין ולו טיפה אחת.
אמרה הילדה: אני אלך לחפש לך מים, כאשר אמצא מים, אחזור. לא אשאיר אותך כאן לבדך.
אמרה, לקחה את הכד, והלכה.
טפסה הילדה הרים, ירדה בקעות – כל הכפרים היו שוממים מאדם, וכל הבארות, כל בורות המים, כל המעינות היו חרבים. אין אף טיפת מים! אבל הילדה לא התייאשה. היא חשבה על אימה החולה המצפה למעט מים, והמשיכה בדרכה. סוף סוף מצאה מעין שהמים עדיין טפטפו בו, הציבה את הכד תחתיו, והמים נטפו אל הכד טיפה אחר טיפה.
לאחר זמן רב התמלא הכד. לקחה הילדה את הכד, שמה על כתפה והחלה חוזרת בשמחה לביתה. עוד היא הולכת ורצה בעליזות, והנה נתקלה רגלה באבן. נפלה הילדה, הכד התהפך והמים נזלו ממנו ונספגו באדמה החרבה.
אותו זמן יצא שייך עלי על סוסתו לראות מה נעשה בכפרים בבצורת הנוראה הזאת. שייך עלי היה ידוע בכל הארץ כאדם ישר, הגון ונדיב. אנשים באו אליו כדי שיפשר וישכין שלום, ולכל צורך אחר.
והנה, ראה שייך עלי את הילדה שוכבת על הקרקע ובוכה.
שאל אותה שייך עלי: "מה לך, יא בינתי, בתי, שאת בוכה ככה?"
ענתה הילדה: "איך לא אבכה? עברתי דרך ארוכה כל כך כדי למצוא ולהביא מעט מים לאמי החולה, והנה נפלתי, הכד התהפך המים נזלו ממנו, ונספגו באדמה."
אמר שייך עלי: " אל תבכי ילדתי," התכופף אל האדמה, לקח חופן מן העפר הרטוב וסחט אותו אל תוך הכד. וראה זה פלא: מים זכים נזלו מהעפר הסחוט אל תוך הכד! נטל שייך עלי עוד חופן עפר, וסחט גם אותו, וכך סחט את האדמה עד שהתמלא הכד.
לקחה הילדה את הכד ובשמחה מיהרה ללכת אל אמה החולה.
אמרה האדמה אל שייך עלי: "גם אני הייתי יבשה. גם אני הייתי צמאה, וסוף סוף קיבלתי מעט מים ובאת אתה וסחטת אותי, ייבשת אותי והכאבת לי. תשע פעמים סחטת אותי, וגם אני אחזיר לך כגמולך. כשיבוא יומך, אסרב לקבל אותך אל תוכי."
שייך עלי חי חיים ארוכים והמשיך לעשות רק טוב כל חייו והיה מכובד מאד על כל מיודעיו.
כשבא יומו של שייך עלי התקבצו מכובדים מבל הארץ כדי להביאו לקבורה. הם חפרו את הבור, השכיבו את שייך עלי בתוכו, וכיסו אותו.
אבל מיד לכשכוסה הקבר, פתחה האדמה את פיה והקיאה אותו.
הלכו כל המכובדים למקום אחר, וקברו את שייך עלי שם.
אבל מיד לכשכוסה הקבר פתחה האדמה את פיה והקיאה אותו. וכך שוב ושוב ושוב.
כשהגיעו למקום התשיעי באבו כביר, פתח אחד המכובדים את פיו, ואמר: אדמה אדמה, תשע פעמים סחט אותך שייך עלי, תשע פעמים הכאיב לך. תשע פעמים סירבת לקבל אותו אל חיקך. אנא, סלחי לעוונו, וקבלי אותו אל חיקך הפעם. שמעה האדמה, והפעם לא הקיאה אותו מתוכה.
הקימו האנשים קבר גדול וכיסו אותו בתשע כיפות, לזכר תשע הפעמים שנקבר שייך עלי.
******
את הסיפור הזה שמעתי אי פעם באמצע שנות החמישים למאה שעברה.