מטבע זהב

כאב גופי עבר, אך ליבי נשבר

נכתב על ידי: עזרא קוג'מן.

מקושש זרדים קשה יום, יוצא למרחקים לקושש ולא צולחת ידו גם היום. ביום הרביעי גומלת בנפשו ההחלטה כי ירחיק לכת עד שיאסוף מספיק מהחומר לחימום והסקה.  ימכור אותו בכפרו או בכפר נידח אחר ועם הפרוטות ייקנה פת לחם לשמח בה את קיבותיהם המצומקות של בני ביתו.
השמש המדברית הולמת בחוזקה בראשו של האיש, רגליו כושלות מלכת ובמרחק מה מציץ ערער בודד גאה בצלו. המסכן סוחט לפיו את שארית המים מהנוד שנושא עימו, גורר את גופו אל השיח וחוסה את מחציתו העליון בצילו שעון על אבן.
לאחר נמנום קל לא מרצון, שבה  אליו רוחו, שלף חליל קני מהחבל הכרוך למותניו וחילל כדי להשכיח מעט את מר גורלו. לפתע הופיע נחש אימתני וריקד בהנאה לצלילי חלילו. עם הסיום, מהר הנחש למאורתו, הוציא משם לירה זהב ומסרה למיטיבו. האיש שב לביתו קורן עם מצרכי מזון, מלבושים ומתנות לרווחת משפחתו.
למחרת היום חוזר מקושש הזרדים נשען על האבן מתחת לערער ומחלל בחלילו. הנחש יוצא במחול ובתמורה מקבל הגבר את לירת הזהב. כך הוא פועל מידי יום. האיש כבר אמיד בעל טירה ורכוש, מואס בטרחה ובשירות שהוא נותן לנחש. גומלת החלטה בלבו להרוג את הנחש ולהשתלט על רכושו.
בחלוף יום הסתיר הגביר מעדר מאחורי השיח, החל כמנהגו להפיק מחלילו צלילים נעימים, מופיע הנחש והחמדן חובט במעדרו בזריזות בנחש ומצליח לקטום רק את זנבו. הנחש חומק ונעלם.
מיודעינו חי ברווחה ובעושר אך נרדף ברגשי חרטה. כעבור שנה, הסתקרן העשיר על גורל הנחש. מגיע מתוח לערער, מיד מציץ הנחש קטום הזנב. האיש מתעניין בשלום הנחש ואם עדיין הוא חש כאבים. הנחש משיב בצער: "כאב גופי חלף עבר, אך בהביטי בזנבי ובך כאב לבי גבר". והוסיף: "בן אדם עוף מפני. (ינעל אבוק)

הנחש
© כל הזכויות שמורות
כג', חשון, תש"ע. 10.11.09.
 
|