באחת מאימוני השת"פ (שתוף פעולה קרקע אוויר) שהשתתפתי בהם כטייס מסוקים בתחילת שנות השמונים, התאמנו עם גדוד חי"ר שהיה עלינו להקפיצו מצפון הארץ למרכזה. אימונים אלה היו אהובים עלי מאד כיוון שבאותן שנים שירתתי כקצין מטה בקריה ויציאה ליום טיסה היה שינוי מרענן מהעבודה המשרדית שלא כל כך אהבתי לעשות. כיוון שהטיסה כללה מספר סבבים של הקפצת הלוחמים מהצפון לאזור מודיעין. ידעתי כי בשטח ההנחתה מתאמן גם גיסי גדי, בעלה של אחותי, שהיה באותו שבוע בשירות מילואים. בכל הגעה למקום ניסיתי לאתרו מהאוויר ואמנם באחד הסבבים זיהיתיו מנפנף לי בחוזקה בנשקו כדי למשוך את תשומת לבי. בשלב מסוים נגמר לנו הדלק והיה עלינו לדלג לבסיס לוד שם היינו מתדלקים את מסוק להמשך המשימה. כיון ששטח ההנחתה היה בסמוך למקום האימון של היחידה בה שירת גיסי, בדרך לתדלוק נחתתי לידם ושלפתי את גיסי המופתע מהאימון (לאחר שקיבל אישור להעדר כשעה), הזמנתיו למסוק ויחדיו טסנו לתדלוק. בזמן שצוות הקרקע עסק בתדלוק ובהכנת המסוק להמשך הטיסה, לא פסקנו מלדבר ולהחליף חוויות כי הייתה זו פגישה לאחר זמן רב שלא התראינו וכך השלמנו את החסר. לאחר מכן חזרנו לשטח האימונים, נפרדנו לדרכנו ונשארה לשנינו חוויה משותפת של פעם בחיים.