|
במשק הורי הייתה סוסה שחורה. שמה היה אילנה. למרות היותה סוסת עבודה היא הייתה טובת מראה ואצילה. ברבות הימים הביאה לעולם סייח חמוד שקיבל את השם אדמוני בשל צבעו האדום. אדמוני גדל ליד אמו והיה נוהג ללוותה יום יום בעבודתה בשדות. כל יום בשעות אחר הצהריים היה אבי רותם את אילנה ברתמה ולאחר שהייתה רתומה היה מוליכה אל בין ייצולי העגלה, היה מחבר את הרתמה לייצולים ויוצא אל חלקת התלתן כדי לקצור בחרמש את מנת החציר היומית לפרות, להעמיסו ולהובילו אל הרפת שם חיכו הפרות בחוסר סבלנות למנת האוכל הטרייה היומית תוך שהן גועות בקול הנשמע למרחוק.
וכל אותה עת של הקציר, האיסוף והעמסה, משתובב הסייח הצעיר ודוהר קלות בין עצי מטע השזיפים הצעיר שאך ניטע, בין חלקות התלתן והאספסת ואף מגיע במשובותיו את כרם הענבים המניב של המשפחה.
וכשהגיע לכרם בפעם הראשונה, עצר, בחן את הגפנים המניבים, חכך בדעתו והחליט לטעום מן העלים הירוקים ובעיקר מאשכולות הענבים הכבדים שחיכו לבציר הקרב.
אבי, שראה את העומד להתרחש וחשש כי הסייח השובב יגרום לנזק לאשכולות המבשילים, רצה להניאו ממעשה המשובה שלו אך כיוון שעמד רחוק מהכרם, הרים רגב אדמה וזרקו לעבר אדמוני כדי לגרשו מהכרם. לרוע המזל פגע הרגב הקשה בפניו של הסייח וכיוון שכך ניזוקה עינו והוא ברח בבהלה אל אמו הרתומה לעגלה.
אבי, שהצטער על תוצאת זריקת הרגב, לקחו לד"ר כהן, רופא הבהמות של המושב. זה חבש את העין הפגועה אך לשארית ימיו נשאר אדמוני עם עין פגועה.
עם השנים בגר והפך להיות סוס העבודה של המשפחה כשאמו מזדקנת בכבוד במשק עד יומה האחרון.
|