אחת ממשימות המסוקים בחיל האוויר היא בין השאר הטסת אח"מים. וכיוון שקברניטי המדינה חייבים בניידות גבוהה ובעיקר שר הביטחון, הרי שלא אחת יוצא לצוותות האוויר בטייסות להטיס נשיאים, ראשי ממשלה, שרים ודמויות ידועות ומפורסמות מהארץ ומהעולם. כמובן שקברניטי המדינה הם ה"לקוחות" העיקריים של טיסות אלו והמפגש התדיר בינם לטייסים יוצר הכרות אישית והרבה חוויות ייחודיות של אירועים המתרחשים במהלך הטיסות הללו. אחת מהחוויות הללו קשורה יצחק רבין שכיהן כשר הביטחון בשנים 1987-1984 (כשבתפקיד ראש הממשלה כיהנו ברוטציה שמעון פרס ויצחק שמיר). נוהג קבוע של כל שר ביטחון הוא לבקר כמעט כל שבוע ביחידות צה"ל בפיקודים השונים. אחד מביקורים אלו התרחש ביום חורף גשום בשנת 1985. הפמליה עלתה למסוק בשדה דב והמראנו צפונה. הדרך צפונה עברה ללא שום תקלות כמו גם הנחיתה בפיקוד הצפון. בזמן שהמפקדים הבכירים של הפיקוד נפגשו עם השר לתדריכים, אנו אנשי צוות המסוק נהגנו להתארח בלשכת האלוף כשהפקידות בלשכה מפנקות אותנו בתבשילים מיוחדים מהמטבח שהכין גם את הכיבוד לפמליה. אנחנו מאד מאד אהבנו אירוח זה. אפשר גם לספר אנקדוטה כי מהכרויות אלו צמח רומן בין אחד מטייסנו, אבני מנס עם אחת מפקידות לשכת אלוף פיקוד צפון, אורנה נדב ובסופו נישאו השניים והקימו משפחה לתפארת. כשהסתיים התדריך הקפצנו את הפמליה למספר יחידות ברמת הגולן והביקור הסתיים בשעות הצהריים כיוון שבשעה 2 אמור היה השר להיפגש עם ראש הממשלה ואח"כ להיות במליאת הכנסת כדי להשיב על שאילתה שהוגשה לכנסת בעניין ביטחוני חשוב ביותר. תחזית מזג האוויר לנתיב הטיסה לירושלים לא בישרה טובות. מעל ירושלים התפתחה עננות כבדה (בלשון מקצועית היא נקראת 8/8 ענני קומולונימבוס) שכנראה תמנע את האפשרות להגיע ולנחות במינחת רוה"מ ליד הכנסת. כיוון שהזמן להגעה היה קצר והגעתו של רבין לכנסת הייתה הכרחית, שאל אותי השר מה הן האופציות להגעה לכנסת בזמן. הצעתי לו 2 אפשרויות. האחת היא להגיע לשדה דב בת"א ומשם במכונית לנסוע לירושלים אך עם סיכוי כמעט וודאי לאחר להגיע לפגישה עם ראש הממשלה. אפשרות שנייה היא לטוס מרמת הגולן לאורך בקעת הירדן עד ליריחו ומשם לנסות להיכנס לכיוון ירושלים מה שלעיתים ניתן לביצוע כיוון שהעננים מתפתחים ממערב למזרח ולעיתים במזרח הם יותר דלילים כך שניתן לחדור דרכם. אמרתי לו גם כי אם לא נצליח לחדור את העננים אוריד אותו ביריחו ומשם הסיכוי להגיע ללא איחור הוא גבוה יותר. יצחק רבין העדיף את הדרך השנייה ומיד יצאנו לדרכנו דרומה. הטיסה עד יריחו עברה ללא בעיות מזג אוויר וכשפנינו מערבה לכיוון ירושלים ממש חשכו עיני. למולנו גילינו חזית של עננים כבדים ביותר שממש חסמו את הכניסה לירושלים. טסנו בכל זאת לכיוון ירושלים אך באזור מעלה אדומים נפגשנו עם סופת גשמים עזה המלווה ברעמים וברקים וכאן הרמתי ידיים כי הבנתי כי לא נצליח בשום אופן להגיע לכנסת. הבטתי למטה וראיתי בסיס צבאי מתחתי. ללא היסוס החלטתי לנחות על כביש הכניסה לבסיס ולאחר הנחיתה רצתי לש"ג והודעתי לו שצריך בדחיפות למצוא רכב שיסיע נוסעים חשובים לירושלים. החייל קרא למפקדו וזה שלח מיד את טנדר הפז'ו שלו למקום, רבין ושלישו נדחקו בקבינה ושאר אנשי הפמליה נדחסו מאחור כשהם נעזרים בשמיכה ישנה שמצאו בטנדר כדי להסתתר מהגשם המטריד. האגדה מספרת כי לנהג היה כלב ברכב וגם הכלב הצטופף מאחור כשהוא לא מבין על מה ההמולה. סוף טוב, הכול טוב. יצחק רבין הגיע בזמן לפגישה כשהוא מודה לנהג ואף חותם לו הקדשה. אנחנו חזרנו ליריחו לתדלוק. משם המראנו לכיוון דרום ים המלח, באר שבע וחזרה לת"א לאורך החוף. ובמבט היסטורי, אנו אנשי צוות המסוק חווינו עוד חוויה ייחודית שזימן לנו המקצוע שבחרנו לעסוק בו. אפילוג: בשנת 1993 חגגה טייסת המסוקים 25 שנה לייסודה. כחלק מההכנות למסיבת רבע היובל הופק סרט על תולדות הטייסת. מפקד הטייסת הטיל עלי לראיין את רבין כדי שיספר על המקרה. רבין שהיה אז ראש הממשלה שיתף פעולה ברצון וסיפר למצלמה בלבביות על הדילמות בטיסה, על הנחיתה המיוחדת ליד מעלה אדומים, על הטרמפ שקיבל, על הנהג הנרגש, על הגשם שחדר מחלון הטנדר הישן ועוד ועוד. שנתיים לאחר מכן נרצח בכיכר בעצרת השלום המפורסמת. יהי זכרו ברוך.