|
הנחש ראה שמרבים לחלוק שמות תואר של "נחש, ו/או "ערום כנחש" לעורכי-דין ומשפטנים והבין שאין מתאים ממנו כנחש להיות עורך –דין. הלך ולמד משפטים במוסד מוכר ונהיה, באמת, לעורך –דין מן המניין. במסגרת תלמודו למד גם ”נזיקין", (תחום משפטי העוסק בתביעות פיצויים עבור נזקים ).
דבר ראשון החליט לתבוע את אלוהים, על הנזק ללא תקנה שגרם לו האחרון. קרי : לקיחת גפיו והפיכתו לזוחל שחי חיי צער ועליבות.
כולם שאלו אותו כיצד ניתן לתבוע את אלוהים? כיצד יימצא שופט חסר פניות, שבסופו של דבר אינו בשליטתו של האל, שיוכל לשפוט אותו?
הנחש קרץ בעינו, והשיב שאלוהים, כאלוהי המשפט והצדק, יכול להיות שופט בעניינו הוא, וכי חזקה שעל בסיס האימרה המשפטית הידועה "הצדק ייראה" ידע גם לפסוק נגדו עצמו!
ואומנם, אלוהים הסכים להיות שופט בעניין, וכך יצא המשפט לדרך. הנחש התחיל בהרצאת טיעונים מרגשים לגבי הנכות התמידית שגזר עליו הבורא על לא עוול בזנבו, (בסה"כ הרי דיבר אמת, ונהג בתום–לב כאשר מסר לחווהאת המצב העובדתי לאשורו ביחס לעץ – הדעתֱ! )
אלוהים שמע בקשב –רב את דברי הנחש, לא שיסע את דבריו אפילו פעם אחת, ופה ושם אף הנהן בראשו לאות הסכמה! כאשר
סיים את דבריו, שאל אותו אלוהים רק שאלה אחת : - מתי קרו העובדות עליהן אתה מדבר ?
- דרווין אומר שלפני מיליוני–שנים, אבל לפי התנ"ך זה היה בערך לפני כחמשת אלפים ושבע מאות שנה.
- מכל מקום יותר מאשר שבע שנים ? התעניין הכל-יכול בנימוס.
- כמובן " ענה הנחש.
- חבל ! על תביעתך חלה התיישנות" הניד האל ראשו בצער, ודחה את תביעתו של הנחש על הסף .
|